תת"ע 8555/05/19 – משה טואיטו נגד מדינת ישראל
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים |
|
|
|
תת"ע 8555-05-19 מדינת ישראל נ' טואיטו
תיק חיצוני: 61117200065 |
1
בפני |
כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי
|
|
המבקש |
משה טואיטו
|
|
נגד
|
||
המשיבה |
מדינת ישראל
|
|
|
||
|
|
|
|
||
החלטה
|
בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש ביום 28.8.2019.
המבקש קיבל דו"ח שמספרו
61117200065, המייחס לו עבירה של גרימת הפרעה לתנועה בניגוד לתקנה
ביום הדיון לא התייצב המבקש בבית המשפט, ומשכך נשפט בהעדרו ונגזר עליו הקנס המקורי בסך 500 ₪.
טענות הצדדים
טענות המבקש
2
המבקש טען כי לא קיבל לידיו את ההזמנה לדין ולא ידע כי עליו להגיע לבית המשפט לדיון שנקבע בעניינו. אודות גזר הדין ידע לאחר שהומצא לידיו בתאריך 8.9.2019.
טענות המשיבה
המשיבה טענה כי הזימון לדיון נשלח פעמיים לכתובת שצוינה בבקשת המבקש להישפט, כאשר בשתי הפעמים שב אישור המסירה אל המשיבה מסומן "לא נדרש" ובנסיבות אלה אין למבקש אלא להלין על עצמו. לטענת המשיבה לפנים משורת הדין הסתפק בית המשפט בקנס המקורי שהוטל על הנאשם כך שלא נגרם לו עיוות דין.
דיון
סעיף
ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (29.12.09) בו נקבע כי:
"לכל אדם הזכות ליומו
בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של
אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם
שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה
סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף
קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש
המבקש טען כי לא קיבל הזמנה לדיון וכי לא ידע שעליו להתייצב לדיון שנקבע בעניינו.
בעבירות קלות, קובעת תקנה
3
"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."
משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל, מיום 21.5.17, עפ"ת (חי') 67571-03-18, אפשטיין נ' מדינת ישראל, מיום 25.4.18 , רע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל, מיום 20.1.15).
גם בעפ"ת 62391-02-19 סויטי נ' מדינת ישראל נקבע כי על מנת לבסס את חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א לתקנות די להראות כי נשלחה לנמען הזמנה בדואר רשום.
דהיינו, אם הוכיחה המשיבה כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין, חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל המבקש מוטל הנטל להפריך חזקה זו.
על פי אישור המסירה, שצורף לתגובת המשיבה, ההזמנה לדין נשלחה פעמיים לכתובתו של המבקשת- "דם המכבים 20 בית שמש" אשר צוינה בבקשתו להישפט, ובשתי הפעמים חזרה בציון ההערה "לא נדרש".
דבר הדואר "לא נדרש" על ידי המבקש, דהיינו מדובר במצב בו ההודעה לסור לסניף הדואר ליטול את דבר הדואר נשלחה לכתובתו של המבקש אך הוא לא ניגש לקבלה. במצב מעין זה ייחשב המבקש כמי שההודעה הומצאה לו כדין ועליו הנטל להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו (עפ"ת (חי') 20229-12-17 חזן נ' מדינת ישראל, מיום 2.1.18 ורע"פ 3698/17 יוספוב נ' מדינת ישראל, מיום 7.5.17).
המבקש לא טען כי כתובתו הרשומה שונה מהכתובת המצוינת בדו"ח.
טענתו הכללית של המבקש לפיה לא קיבל לידיו את ההזמנה לדין אינה עומדת בנטל ההוכחה הדרוש להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. סתירתה של חזקה המסירה טעונה ראיה ותימוכין ולא תיעשה על-ידי העלאת טענה בעלמא כי המבקש לא קיבל את דבר הדואר לידיו (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, 25.3.2018).
בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדין הומצאה למבקשת כדין ולא הוכחה סיבה מוצדקת לאי התייצבותה בדיון.
חשש לעיוות דין
4
גם במצב בו לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ניתן לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ובלבד שהדבר דרוש לשם מניעת עיוות דין (רע"פ 6165/17 סעדא נ' מדינת ישראל (24.4.2018)).
במקרה שבפניי המבקש לא העלה כל טענה באשר לחשש לעיוות דין שעלול להיגרם לו.
לפיכך אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לא יגרום לחשש לעיוות דין.
בנוסף, חרף עברו התעבורתי של המבקש הכולל 54 הרשעות קודמת ועל אף בקשת המשיבה להשית על המבקש כפל קנס הושת עליו הקנס המקורי בלבד. בנסיבות אלה אני סבורה כי מדובר בענישה מידתית וסבירה.
לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.
מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ט, 15 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
