1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם ביום 11.2.16, כדין.

2.     המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט של הובלת מטען שלא היה מחוזק היטב, בניגוד לתקנה 85(א)(4) לתקנות התעבורה. ברירת המחדל היתה תשלום הקנס אולם המבקש הגיש בקשה להישפט וכך הגיע ההליך לפתחו של בית המשפט.

3.     המבקש זומן כדין (קיים אישור מסירה בתיק) ולא התייצב לדיון בעניינו, על כן נשפט בהעדר.

4.     אין חולק כי המבקש ידע על מועד הדיון. המבקש מנמק את אי התייצבותו במחלה . המבקש מצרף לבקשה אישור מחלה נושא תאריך 16.2.16 , שהופק מאוחר למועד הדיון בחמישה ימים. המבקש טוען כי הוא חלה ב 7.2.16 , בנסיבות הענין היה עליו להעביר בקשה לדחיית מועד טרם הדיון .

5.     אי התייצבות, רואים אותה, כהודיה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר [עיין: רע"פ 2584/09 אהרון בהרי נ' מ"י, כב' הש' א. א. לוי, 26.3.09, רע"פ 206/10 ג'אבר אל שייך נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 5.10.10].

2

6.     משנשפט הנאשם בהעדרו אין לו אלא להלין על עצמו.
בית המשפט העליון אישר שפיט בהעדר גם בעבירות חמורות יותר בנסיבות דומות בהן נטען כי ההיעדרות היתה מפאת מחלה מבלי שהוגשה בקשה מתאימה טרם הדיון ואפחלו כפר הנאשם במפורש בעבירה [ עיין: רע"פ 5513/11 ראובן המבורגר נ. מדינת ישראל, רע"פ 2282/07 דניאל דגן נ. מדינת ישראל, רע"פ 2584/09 אהרון בהרי נ. מדינת ישראל,

עפ"ת חי') 11389-07-09 חאגי נ. מי' ].

7.     גם לגופו של עניין אין במפורט בבקשה כדי להוות הגנה. אין די בהכחשה כללית לביצוע העבירה.

8.     על התכליות שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ הנוגעות לשיקולי מדיניות משפטית וסופיות הדיון עמד בית המשפט בהרחבה ברע"פ 9142/01 .

9.     אין עילה לבטל את פסק הדין.

10.הקנס שהוטל הולם את העבירה וסוגה.

11.אין עיוות דין.

12.הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב אדר א' תשע"ו, 02 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.