1

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 8.5.16, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית, בעת שהרכב בתנועה (להלן - הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב') לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו.

מטעם המאשימה, העיד המתנדב שרגא ברנד, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

על פי גרסת המאשימה, ביום 8.5.16, בסמוך לשעה 08:30, נהג הנאשם באופנוע בבני ברק, ברחוב השומר, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לבית מספר 21, הורה לו העד לעצור את רכבו והבחין הנאשם מוציא טלפון נייד, בצבע שחור, מתןצאת LG, מתוך הקסדה שחבש ומניחו בכיסו.

העד רשם מפי הנאשם את הדברים הבאים:" לא ידעתי שאסור".

2

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור, אך הטלפון הנייד היה מונח באופן בטיחותי בתוך הקסדה והוא לא עשה בו כל שימוש. לטענתו, העד עצר אותו לבדיקת רישיונות שגרתית והבחין בטלפון הנייד, רק אחרי שהיה בעצירה ופתח את הקסדה. עוד טען הנאשם, כי אין איסור על הנחת טלפון נייד בקסדה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מתיעוד נסיבות ביצוע העבירה, עולה כי עד התביעה אכן עצר את הנאשם לבדיקה שגרתית ורק לאחר מכן, הבחין בעבירה, לכאורה.

הנאשם עמד על גרסתו, לפיה, לא הוציא את הטלפון הנייד מהקסדה, עד לאחר עצירת הרכב ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין.

בעפ"ת 9847-04-13 ברין נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' בן יוסף:

"...שאלה נוספת העולה הינה האם הנחת הטלפון כשלעצמה בין הקסדה לאוזן או ללחי הרוכב ללא שימוש בו, יש בה סתירה לאמור בתקנה 28(ב)(1)(א) - כלומר, היש לראות בהחזקת הטלפון שם אחיזה, אך הנני סבור כי אף פרשנות זאת מרחיקת לכת. פרשנות זו אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 34.כא לחוק העונשין. עיון בלשון התקנה מחייב קביעה שכוונת מחוקק המשנה הייתה במונח אחיזה, אחיזה ביד, או בדרך דומה פונקציונאלית כגון אחיזתו בין כתף לראש (ראה לעניין זה רע"פ 4534/99 יהודה זינגר נ' מדינת ישראל [לא פורסם, מיום 11.07.1999]) או אף אחיזה בקסדה תוך שימוש במכשיר".

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ז, 23 אפריל 2017, במעמד הצדדים.