1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 23.1.19.

כנגד המבקש הוגש ביום 14.11.18 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה אחז או השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א), עבירה מיום 8.4.18.

ישיבת הקראה נקבעה ליום 23.1.19, ובנסיבות בהן הוצג אישור מסירת הזמנה לדין אשר לא נדרש, נשפט המבקש בהיעדרו, ונדון לקנס כספי.

בבקשה מיום 6.8.19 טען הנאשם, כי לא זומן למשפט וקיבל אך את פסק הדין בהיעדר; וכי "אני מאמין שנשלח לי זימון אך הוא לא הגיע אלי".

2

לאחר שבחנתי את טענות המבקש ושקלתי את מכלול הנסיבות, ועל אף היעדר תגובה מטעם המשיבה, אינני מוצאת מקום לקבל את הבקשה.

דיון

על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

בענייננו, כפי שעולה מאישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט (ת/1), הזמנה לדין נשלחה למבקש וחזרה בציון 'לא נדרש'. כאשר הזמנה לדין נשלחה בדואר רשום לכתובת המדווחת במשרד הפנים וחזרה בציון "לא נדרש" חלה חזקת המסירה (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018), פסקה 42; רע"פ 805/09 שמואל פרפרה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.02.2009)). בענייננו, המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה, ולא הציג כל ראיה שיש בה כדי להוכיח כי הוא לא קיבל את ההזמנה לדיון מסיבות שאינן תלויות בו, כדי לסתור את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי. וראו רע"פ 2575/17 רונן גייאר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 06.09.2017); וכן עפ"ת (מחוזי חי') 37016-12-18 נסאר נבואני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.12.2018).

לפיכך, המבקש לא הוכיח סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

יתרה מכך, בענייננו, לא נגרם למבקש עיוות דין בכך שהורשע שלא בנוכחותו מאחר ובטיעוניו לא הציג טענת הגנה אשר יש בה כדי להביא לזיכויו.

בנסיבות המתוארות לעיל, דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת עמדת המדינה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נדחית.

ההחלטה תומצא לצדדים.

3

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ט, 02 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.