1

החלטה בטענת הגנה מן הצדק.

עיון בכתב אישום מגלה שמיוחסת לנאשם עבירה של נהיגה ברכב כשרישיון רכב פקע ביום 17.1.17, בתקופה העולה על שנה, עבירה על סע' 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש).

טענות הסנגור להעדר רישיון רכב תקף מופנות להתנהלות רשות הרישוי. לשיטתו פנה הנאשם- שהינו בעלה של בעלת הרכב ומיופה כוחה- להוצאת רישיון רכב תקף. הנאשם טוען כי משרד הרישוי מערים קשיים ללא הסבר ועל כן, אין לרכב בו נהג הנאשם -רישיון רכב בתוקף.

עוד נטען ואף הוצג מכתב הנאשם -שהינו עו"ד במקצועו כפי שניתן ללמוד ממכתבו, אל רשות הרישוי, מיום 23.10.18. במכתבו התקומם הנאשם על התנהלות רשות הרישוי וביקש להסדיר את תשלום רישיון רכב.

נתתי דעתי לטענות הצדדים ואני מוצאת כי דין הטענה להידחות.

רישיון רכב פקע- ע"פ עובדות כתב אישום- ביום 17.1.17.

ביום 14.3.19 בוצעה לכאורה העבירה המיוחסת לנאשם.

2

רק ביום 15.3.19 הוציא הנאשם "תעודה בדבר תקינות רכב העברת רכב מבחן רישוי שנתי"- דהיינו יום למחרת ביצוע העבירה לכאורה.

אין מחלוקת כי ביום 13.11.18 הותר לנאשם לשלם אגרת רישוי כפי שעולה ממכתב בא כוחו מיום 28.3.19.

לא מצאתי כל הצדקה לכך שהנאשם נהג ברכב ביודעין כאשר אין לרכב רישיון רכב תקף.

טענות ב"כ הנאשם על התנהלות רשות הרישוי מקומן בערכאה המשפטית המוסמכת.

נתתי דעתי להחלטה אשר הוגשה ע"י ב"כ הנאשם, ראשית, כל מקרה ונסיבותיו. שנית הנסיבות בהחלטה שהוגשה, שונות מהנסיבות שבפניי.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

קובעת מועד הקראה ליום 23.6.19 שעה 08:30.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ט, 19 מאי 2019, בהעדר הצדדים.