1

בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר המבקש ובא כוחו, משאלה לא התייצבו לדיון, אף כי המועד נקבע לאחר שהוגשה בקשת דחיה בכתב על ידי סנגורו של המבקש.

הנימוק המרכזי לבקשה, הנו טעות ברישום מועד הדיון על ידי הסנגור וכן, טענה כללית וסתמית של כפירה בעבירה.

בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין, כי טעות לגבי מועד דיון, אינה מצדיקה ביטול פסק דין בהעדר - ראה רע"פ 8228/11 בוקריס נגד מדינת ישראל, רע"פ 10357/09 עזריה נגד מדינת ישראל ועוד.

עוד נקבע, בנוגע לכפירת המבקש בעבירה, שאין די בטענה סתמית - ראה רע"פ 2521/12 נג'אר נגד מדינת ישראל, שם נקבע:

"לעניין ההרשעה, הפרשנות אותה שואף המבקש לקדם, במסגרתה די בהכחשה בכדי להצדיק ביטול פסק דין שניתן בהעדר, סותרת את תכליתם של סעיפים 130 ו-240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק), המסדירים את האפשרות למתן פסק דין בהיעדר בעבירות דוגמת העבירה נושא הליך זה, ואת הנסיבות בהן יבוטל פסק דין שניתן בהיעדר. על המבקש להרים את הנטל לביטול פסק דין שניתן בהיעדר חובת ההוכחה כי התקיים טעם מוצדק להיעדרות או כי ישנו חשש מהיווצרות עיוות דין. בהקשר זה, אין די בהכחשת העבירה גרידא, בכדי להקים חשש לעיוות דין, שכן כל תכליתו של סעיף 240 לחוק היא לייצר חזקה כי אדם שלא התייצב להליך בעניינו מודה בעובדות כתב האישום....".

נוכח האמור, הרי שרק לפנים משורת הדין ובכפוף לתשלום הוצאות על סך 400 ₪ לטובת אוצר המדינה וזאת עד ליום 4.1.21, ייקבע דיון בבקשה.

2

לא ניתן עיכוב ביצוע לגזר הדין.

ניתנה היום, ו' טבת תשפ"א, 21 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.