1

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה ברכב שהיה בתנועה תוך שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית וזאת בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

2.         על פי הודעת תשלום הקנס (ת/1), ביום 23.2.17, נהג הנאשם ברכב מס' רישוי 8373543, בסמוך לשעה 17:05, בשכונת אל עין, ובעת שהרכב היה בתנועה, השתמש בטלפון הנייד, שלא באמצעות דיבורית.

טענות הצדדים

3.         לטענת המאשימה הנאשם דיבר בטלפון הנייד בהיותו בתנועה, כשהוא מחזיק בו בידו הימנית, בצמוד לאוזן ימין.

2

לטענת הנאשם הוא לא אחז בטלפון ולא דיבר בטלפון ולהוכחת דבריו הציג את פלט השיחות מחברת הנייד שלו.

דיון והכרעה

4.         לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם לפני ולאחר שעיינתי בחומרים שהוצגו והוגשו, שוכנעתי מעל לכל ספק סביר כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי.

א. מטעם התביעה העיד השוטר שערך את הדו"ח (ת/1). אני מקבלת כמהימנה את עדותו. השוטר רשם דוח מפורט על האירוע. על פי הדוח, הבחין בנאשם, אשר נסע מימין לניידת, בשכונת אל עין, בשפרעם, סמוך לתחנת הדלק פז, כשהנאשם אוחז בטלפון נייד, בצמוד לאוזנו הימנית, בעת שהרכב בתנועה. השוטר ציין כי שמר על קשר עין רציף עם הנאשם, מזג האויר היה נאה, תאורת אור יום, חלון הנהג היה פתוח, כשיתר החלונות שקופים. כן צוין כי כשהנאשם הבחין בניידת הוא הניח את הטלפון.

במרחק הקצר, בו נסע מהנאשם, ובתנאים שצוינו בדוח, השוטר יכול היה לצפות בבירור בביצוע העבירה.

בעדותו בבית המשפט מסר השוטר כי האירוע אינו זכור לו אך הוא מתבסס על הרשום בדו"ח.

ב. הנאשם מסר בדוח: "לא דיברתי". בדוח לא ציין הנאשם כי הוא כלל לא אחז בטלפון במהלך הנסיעה. לעומת זאת, בעדותו לפני הציג גרסה לפיה מתחילת הנסיעה הטלפון היה מונח בדופן הדלת, והוא לא נגע בו כלל במהלך הנסיעה (עמ' 3 לפרו', ש' 17-18).

לציין כי הנאשם לא חלק על פרטים אחרים שנרשמו בדוח (עמ' 3 לפרו', ש' 24-31, עמ' 4, ש' , 7, עמ' 4 לפרו', ש' 4-5, עמ' 4, ש' 21) וכן הוסיף וציין כי השוטר נסע במקביל אליו, הכביש במקום משובש ולא ניתן לנסוע בו מהר (שם, ש' 4).

בנוסף, הנאשם העיד כי אין לו היכרות אישית עם השוטר, הוא אינו מסוכסך עמו ומכיר אותו "רק בפנים, מהכפר", (שם, ש' 15-17).

ג. הנאשם הגיש פירוט שיחות נכנסות ויוצאות לפיו שוחח בטלפון הנייד בשעה 16:02 ובשעה 17:51, וטען כי העובדה שבדו"ח רשומה השעה 17:05 מעידה כי לא דיבר בטלפון בשעה הנטענת.

עם זאת, לשאלת התובעת אישר כי הוא משתמש לעיתים בתוכנת "ווטס-אפ" (שם, ש' 29).

מכאן, שגם אם הנאשם לא דיבר בטלפון בשעת ביצוע העבירה, יתכן כי ישתמש באפליקציה אחרת, בניגוד לתקנה 28(א)(ב)(1)(ב).

יתירה מכך, מהפסיקה עולה כי לצורך הוכחת קיומה של העבירה די להוכיח כי הנאשם אחז בטלפון הנייד, גם אם לא עשה בו שימוש בו זמנית.

3

כך קבע כב' השופט כמאל סאב בעפ"ת 6936-04-13 מלכיאל יהוד נ' מ. ישראל (מחוזי חיפה)(28.6.13), (להלן - עניין יהוד):

"רואה אני בזה איסור ראשון ואחריו בא האיסור השני והוא " ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית" מתקין התקנות עשה שימוש בהתחלה במילה "לא" ובהמשך, חזר והשתמש באותה מילה בתוספת "ו" החיבור, במובן זה שתכליתה להוסיף לאיסור הראשון איסור שני ונוסף, קרי, המחוקק אסר תחילה את אחיזת הטלפון תוך כדי נהיגה והוסיף ואסר גם את השימוש בו, כך שדי בביצוע אחת החלופות כדי לבסס הרשעת אותו נהג בעבירה לפי תקנה זו." (הדגשה שלי - א.ט.ג.).

בית המשפט בעניין יהוד מנמק את עמדתו, בין היתר, בכך שקיים קושי כי שוטר יעיד על כך שנהג משוחח בטלפון תוך כדי נהיגה שלא באמצעות דיבורית, משום שאין ביכולתו, ברוב המקרים, להעיד על כך ששמע את הנהג מדבר בטלפון. כל אשר יכול השוטר לומר הוא כי הבחין בנהג אוחז בטלפון ומצמידו לאוזנו.

על הלכה מנחה זו חזר כב' השופט אביגדור דורות בעפ"ת (י-ם) 58780-05-16 ברוך בן יוסף נ' מדינת ישראל (22.11.16).

לציין רק כי בעפ"ת 9847-04-13 ברין נ' מדינת ישראל (מחוזי ת"א) (ניתן ביום 16.5.13, ע"י השופט יוסף בן רענן), סבר בית המשפט אחרת בקובעו כי העבירה כוללת שימוש בטלפון, לרבות, דיבור, משלוח וקריאת מסרונים, שימוש באפליקציות ודומיו.

עולה מהאמור כי בהתאם לפסיקה המנחה, די בכך שהשוטר הבחין בנאשם אוחז בטלפון ומצמידו לאוזנו כדי לגבש את העבירה, גם אם לא הוכח השימוש בו.

5.         לאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בגרסה מול גרסה אני קובעת כי אני מעדיפה את גרסת השוטר על פני גרסת הנאשם.

לסיכום, המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב אישום. לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של שימוש בפלאפון נייד תוך נהיגה ובתנועה ללא דיבורית בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה , התשכ"א - 1961.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ח, 12 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.

4