1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

המדינה בחרה שלא להגיב.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
 

בפרשה שבפני עובדתית לא התייצב המבקש למשפטו ולא הוגשה לקראת יום הדיון כל בקשת דחייה מצידו. גם אם שלח המבקש בקשת דחייה, הרי שלא קיבל את הסכמת בית המשפט לדחייה וללא ההסכמה אסור היה לו לעשות דין לעצמו ולהחליט שלא להתייצב לדיון.

לאחר ששקלתי את הענישה שנגזרה על רקע שינוי גובה ברירת המשפט בחוק לאחרונה, ולפנים משורת הדין אני קובע כי ככל שישלם המבקש תוך 45 יום הוצאות בסך של 1000 ₪, יבוטל גזה"ד בלבד והתיק ישוב להליך של טיעון לעונש מחדש בלבד.

מורה על הארכת עיכוב ביצוע העונש למשך 60 יום נוספים מהיום.

עותק יועבר לצדדים.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.