1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

בית המשפט העליון ממש לאחרונה ברע"פ 8427/17 אמנון סאלם נגד מדינת ישראל חזר קבע וביסס את המבחנים לצורך הדיון בבקשה מסוג זה תוך שקבע כי רק בהתקיים אחד מהמבחנים לעיל יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם.

בפרשה זו שכר הנאשם שרותיו של סנגור אשר התייצב כנדרש לדיונים בעניינו של הנאשם אך לדבריו היה זה הנאשם אשר ניתק עמו כל קשר ולא התייצב לדיונים בעניינו אף שלא קיבל לכך כל רשות של בית המשפט.

שכירת שרותי סנגור אינה פוטרת את הנאשם מחובה לברר עם בא כוחו מתי מתקיים כל דיון ודיון בעניינו וחובה על הנאשם להתייצב כנדרש בחוק לכל דיון.

בפרשה זו הנאשם הוא שבחר שלא להתעניין בגורל תיקו, לדברי בא כוח ניתק עימו כל קשר וכיום הנאשם בא בטענות לפיהן לא ידע על הדיון ולא זומן אליו.

טענות הנאשם בעניין זה נדחות על ידי.

לא מצאתי כי נגרם לנאשם כל עיוות דין מעצם הרשעתו.

הנאשם לא הראה בכל דרך כי העבירה לא בוצעה על ידו.

נוכח עברו המכביד של הנאשם לא מצאתי כי נגרם לו עיוות דין מרף ענישתו שאינה עולה על ענישת המינימום ביחס לעבירה שבוצעה.

בנסיבות המתוארות לעיל, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ח, 13 מאי 2018, בהעדר הצדדים.