1

1.         ראשית דבר:

            כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 08/05/18 בשעה 18:25, נהג ברכבו תוך שהוא אחז או השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, זאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א, 1961 (להלן: "התקנות"). הנאשם כפר במיוחס לו.

2.         דיון והכרעה:

            במקרה דנן החלטתי להרשיע את הנאשם וזאת מן הטעמים הבאים:

2

·       דו"ח הפעולה של רס"ב זאב כבישי (להלן: "השוטר") (ת/1) הינו מפורט וקוהרנטי ותיאר את מקום עמידת הניידת ביציאה ממרכז קהילתי באזור תעשיה טמרה לכיוון מזרח, והבחין בנאשם חולף מולו בנסיעה כשיד ימין שלו אוחזת בטלפון מול פניו. השוטר אף הדגיש בדו"ח וגם בעדותו כי זיהה את העבירה מבעד לחלון קדמי שמאלי הפתוח של הנהג ממרחק של 3 מטרים לערך.

·       חיזוק לגרסת המאשימה הנ"ל ניתן למצוא בתגובת הנאשם בדו"ח, לפיה אמר הנאשם כי לא ענה לטלפון אלא רק החזיקו בידו ולא ענה לצלצול. כידוע, עצם האחיזה בטלפון הנייד במהלך נהיגה ללא כל שימוש בו מהווה עבירה לכשעצמה (רע"פ 10020/16 ברוך בן יוסף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.04.2018) ומכאן, הרי שגם פלט השיחות שהמציא הנאשם כדי להוכיח חפותו אינו רלבנטי (מה גם שמדובר בפלט שיחות חלקי בלבד של יום האירוע).

·       הנאשם בעדותו, שינה גרסתו מהאמור בדו"ח דלעיל, וטען כי הטלפון היה על הכיסא שלידו והוא לא השתמש בו אלא רק הסתכל עליו כאשר אשתו התקשרה אליו. בנוסף, הנאשם לא הצליח לסתור את עדותו של השוטר שטען נחרצות כי הבחין בוודאות בנאשם אוחז בטלפון הנייד ממרחק של עד 3 מטרים.

4.         סיכומו של דבר:

·       לאור האמור לעיל, התרשמתי כי הוכיחה המאשימה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אחז בידו בטלפון הנייד בשעת נסיעה, ועל כן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. לפיכך, הריני להרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

·       קובע לטיעונים לעונש ליום 18.6.20 שעה 12.30 .

·       הנאשם יהיה פטור מהתייצבות באם יגיש טיעוניו בכתב.

·       המזכירות תמציא העתק מהכרעת דין זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב ניסן תש"פ , 06 אפריל 2020, בהעדר הצדדים