1

1.         ראשית דבר:

            במקרה דנן החלטתי על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.

2.         נסיבות המקרה:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 14/05/18 בשעה 09:15, נהג ברכבו תוך שהוא אוחז בידו השמאלית בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, זאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א, 1961 (להלן: "התקנות"). הנאשם כפר במיוחס לו.

3.         דיון והכרעה:

2

מחד גיסא, עומדת מולי גרסה הגיונית וסבירה של המאשימה. דו"ח הפעולה של השוטר רס"ר אוהד פינטו (ת/1) הינו מפורט וקוהרנטי ותיאר את נסיעת השוטר בתוך מעגל תנועה סמוך לצומת פסוטה, או אז הבחין בנאשם נכנס עם רכבו למעגל התנועה שעה שהוא אוחז טלפון נייד בידו הימנית מבעד לחלון השקוף.

מאידך גיסא, גם גרסת הנאשם הגיעה לידי גרסה מגובשת והגיונית. לפי גרסה זו, השוטר היה בנסיעה במהירות גבוהה של יותר מ-80 קמ"ש, דבר אשר לא נסתר ע"י המאשימה ויכול כי שיבש את יכולת הבחנתו של השוטר באחיזת הנאשם בטלפון נייד. מה עוד, כי טען הנאשם שהטלפון הנייד שלו היה מונח ליד תיבת ההילוכים ואף צירף פלט שיחות (נ/1) ממנו עולה כי בשעת האירוע ובסמוך אליה, לא בוצעו או נכנסו כל שיחות טלפון. אמנם, ידוע כי גם אחיזה בטלפון לכשעצמה מהווה עבירה ללא כל צורף בשימוש, אך שעה שמתעוררת מחלוקת עובדתית באשר לפעולת האחיזה בטלפון, עשוי פלט שיחות להוות ראייה שיכולה להטות את כף המאזניים לצד כזה או אחר, שכן באופן טבעי אחיזה של טלפון נייד נועדה בסופו של יום לצורך שימוש בו.

4.         סיכומו של דבר:

לאור כל האמור לעיל, ומאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסתה על פני גרסת הנאשם ולכן יש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

המזכירות תמציא העתק מהכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אדר תש"פ , 10 מרץ 2020, בהיעדר הצדדים