1

1.         ראשית דבר:

            במקרה דנן החלטתי על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.

2.         נסיבות המקרה:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 07/05/18 בשעה 16:00, נהג ברכבו תוך שהוא אוחז בידו השמאלית בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, זאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א, 1961 (להלן: "התקנות"). הנאשם כפר במיוחס לו.

3.         דיון והכרעה:

2

מחד גיסא, גרסת המאשימה, הנשענת על דו"ח השוטר רנ"ג חסן רכאד (להלן: "השוטר"), לכשעצמה הגיונית ומפרטת את נסיבות המקרה לפיהן נצפה הנאשם אוחז בטלפון נייד שחור בידו השמאלית בכביש 85 צומת ביג לכיוון מערב.

מאידך גיסא, אינני מקבל את גרסת המאשימה, ויותר מכך, עולה בלבי הספק אם השוטר אשר רשם את הדוח, אכן הבחין בעבירה כטענתו, וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית, השוטר אמנם העיד כי הבחין בנאשם מדבר בטלפון, בצבע הטלפון (שחור כטענת השוטר) וצבע הרכב (לבן כטענת השוטר), אך יחד עם זאת, מגרסת הנאשם עולה כי צבע הטלפון היה לבן וצבע רכבו כלל אינו לבן אלא אפור כהה (כעולה מהתמונות אותן צירף הנאשם - נ/2).

שנית, דברי הנאשם הנ"ל באשר לשגיאותיו של השוטר, מתיישבים עם העובדה כי לטענת הנאשם השוטר לא ראה כלל את הרכב אלא ישב כל האירוע בניידת ושוטר אחר היה זה שיצא אל עבר הנאשם (וכלל לא הגיע ליתן עדותו).

שלישית, גרסת המאשימה מתערערת עוד יותר שעה שהנאשם חלק על דברי השוטר באשר למיקום העבירה. בעוד השוטר ציין כי מדובר בכביש 85 צומת ביג, טוען הנאשם כי זירת האירוע בתחום החניה של קניון ביג כרמיאל. בנוסף, טען הנאשם כי בזמן שאחז בטלפון, היה רכבו במצב עמידה עם מנוע דומם.

רביעית, טוען הנאשם כי לא התבקש להציג את רישיון הרכב ואף לא התבקש כלל לחתום על הדו"ח ובהתאם, טוען כי לא אמר את הדברים אשר יוחסו לו בדו"ח לפיהן הוא מודה לכאורה בעבירה.

לפיכך, התרשמתי כי גרסת המאשימה מעורערת למדי ובוודאי אין ביכולתה להוכיח כי הנאשם ביצע את המיוחס לו מעבר לכל ספק סביר.

4.         סיכומו של דבר:

לאור כל האמור לעיל, ומאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסתה על פני גרסת הנאשם ולכן יש לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.

3

המזכירות תמציא העתק מהכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשפ"א , 31 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים