1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 29.10.19 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של חניית רכב בניגוד לתקנה 72(א)(2א), ונגזר עליה קנס בסך 250 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

5.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נמסר לנמען הרשום, המבקשת, והיא אישרה קבלת דבר הדואר בחתימתה בתאריך 2.6.19. מכאן, שבוצעה מסירה כדין.

טענת המבקשת כי החתימה המופיעה על גבי אישור המסירה אינה חתימתה היא טענה בעלמא אשר נטענה ללא כל ביסוס, והמבקשת אף לא הציגה שערכה בירור כלשהו בענין זה בדואר. בנסיבות אלה, המבקשת לא הוכיחה כי לא קיבלה את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בה ומכאן שלא הפריכה את חזקת המסירה.

6.         מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי הודעה על גזר הדין נשלחה למבקשת ומשסרבה לקבלו הודבק דבר הדואר במקום בתאריך 14.11.19. מכאן עולה גם שהמבקשת לא הגישה הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק אלא בשיהוי ניכר של כשלוש שנים.

7.         מעבר לכך, לא מצאתי ממש בטענות ההגנה שהעלתה המבקשת והמבקשת אף לא צירפה תצהיר ערוך כדין לתמיכה בבקשתה. עוד יש לציין כי הקנס שהושת על המבקשת הוא בגובה הקנס המקורי הקבוע בצד העבירה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקשת עיוות דין.

8.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

9.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

10.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשפ"ג, 07 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.