1

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

הנאשמת טוענת כי לא ידעה על מועד הדיון. בהמשך, טוען ב"כ הנאשמת כי החתימה על אישור המסירה אינה חתימתו שלו. עוד טוענת הנאשמת כי היא כופרת בעבירה המיוחסת לה ומעוניינת לקבל את יומה בפני בית המשפט.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

דין הבקשה להידחות.

ההזמנה לדיון חזרה בציון "נמסר למיופה כוח", ועליה חתימה הנחזית להיות חתימתו של בא-כוחה של הנאשמת. די בכך על מנת לחייב הנאשמת לערוך בירור ברשות הדואר באשר למסירה. יפים לעניין, בשינויים המחויבים, דבריו של כב' הש' צלקובניק בעפ"ת 50287-05-22 סיביליה נ' מ"י (17.6.22):

"מאישור המסירה שהוצג, עולה כי ההזמנה לדין חזרה בציון "לא נדרש", והפרטים המצויינים באישור המסירה - תאריך ושם הדוור - גם אם מלוא הפרטים באישור לא מולאו, די היה בהם כדי לערוך בירור בדואר בקשר לנסיבות החזרת הדואר, ובירור זה לא נערך על ידי המערער".

2

אם הדברים האמורים נכונים לגבי חזקת המסירה, קל וחומר שהם נכונים לגבי אישור שלכאורה מולא כדין ונמסר לידיי מיופה כוח של הנאשמת.

מעבר לאמור, ההודעה על הקנס (קרי גזר הדין) חזרה ביום 23.3.22 ועליו מצוין "לא נדרש", ולפיכך נחשבת ככזו שנמסרה כדין לנאשמת במועד האמור. בהתאמה, על פי הוראות החוק, הי העל הנאשמת להגיש בקשתה תוך 30 ימים מהמועד האמור וזאת לא עשתה. צא ור' עפ"ת סיבליה הנ"ל:

"עוד אוסיף כי בנסיבות אלה, כאשר המערער לא מסר עובדות כהוויתן לגבי המצאת פסק הדין, הרי שאין מקום להתערב גם בהחלטת בית משפט קמא לפיה הבקשה לביטול פסק הדין המתבססת על מועד אישור המסירה, הוגשה שלא בסד הזמנים על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, ויש לדחותה".

בנוסף, טענתה הכללית של המבקשת כי היא כופרת בביצוע העבירה אינה מבססת חשש לעיו8ות דין.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ג אב תשפ"ב, 10 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.