1

1.      בפני בקשת המבקש (הנאשם) לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו ביום 23.10.18.

רקע

2.      יצויין, כי נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה מיום 08.1.18 של נהיגה במהירות מופרזת.

3.      הזמנה לדיון, שנקבע ליום 23.10.18, נשלחה למבקש לכתובת המעיין 13 רעננה ונמסרה כדין (אישור המסירה מצוי בתיק בימ"ש) .

4.      בהיעדר התייצבות המבקש, הוא נשפט בהיעדרו.

5.      עפ"י גליון הרשעותיו הקודמות, עברו התעבורתי של הנאשם, המחזיק ברשיון נהיגה משנת 97, כולל 17 ה"ק, מהן 4 בגין מהירות, 3 אחרונות משנת 2018.

6.      לפיכך נגזרו עליו העונשים הבאים: פסילה למשך 30 יום, פסילה על תנאי חודשיים לשנתיים וקנס בסך 1000 ₪.

7.      המבקש הגיש בקשה לביטול פסה"ד בה טען, כי טעה בתאריך הדיון וסבר שהדיון נקבע ליום 24.10.18, היינו יום לאחר תאריך הדיון הנכון.

8.      המשיבה התנגדה לבקשה.

הכרעה

2

9.      עיינתי בבקשה ותגובה והגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

10.  סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי  מציב 2 דרישות חלופיות אשר בהתקיים אחת מהן יורה בית המשפט על ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם: קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם במשפטו  או גרימת עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

11.  אשר לחלופה הראשונה- סיבת אי התייצבות לדיון- במקרה הנדון כאמור הסיבה נעוצה בטעות במועד הדיון. הנאשם מופנה להחלטת כב' מודריק בע"פ 70050/99 חרובי פארס נ' מ"י בו נדונה בקשת נאשם לביטול שפיטה בהעדרו, בטענה שטעה במועד.

בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט מודריק:"אין לי ספק שלעתים, מתרחשות תקלות וטעויות שונות ומשונות אצל נאשמים במשפטי התעבורה ובעטים אין הם מגיעים למשפט.

נדמה לי שאין ברירה אלא שלא לקבל בקשות לביטול המשפטים להוציא נסיבות מאוד יוצאות דופן שבהם התקלה או המניעה מוכחת באורח אובייקטיבי.

הסתמכות על פניות הנאשמים אפילו אם הם נתמכות בתצהיר עלולות לגרום בוקה ומבלוקה בסדרי בתי משפט לתעבורה. למעשה, לא יימצא צדיק אחד שיואיל להופיע במועד למשפט שלו ויימצאו הנאשמים מכתיבים את סדרי העבודה של ביהמ"ש".

12.  בנוסף, לנגד עיני גישת ביהמ"ש העליון בנושא בזבוז זמן שיפוטי כתוצאה ממחדלי הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בבש"פ 9129/00 וברע"א 3136/00.

בית המשפט העליון הביע דעתו, בשורה של אירועים אשר רוכזו ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מ"י מיום 2.10.03. כב' המשנה לנשיא, השופט ת. אור, קובע בין השאר, בסעיף 8 לפסק הדין:

"שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון (ראו: רע"א 418/85 הנ"ל) דיון דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג הנאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו..."

13.  כאמור ההזמנה נמסרה כדין. משלא ניהל הנאשם את יומנו בצורה מסודרת, אין לו להלין אלא על עצמו.

לפיכך אין מקום לבטל את הרשעתו של המבקש.

14.  אשר לחלופה השניה - גרימת עיוות דין לנאשם- בשים לב לעברו של הנאשם כמפורט לעיל וכמפורט בפסק הדין הנ"ל, הרי שגזר הדין הינו מידתי וסביר בנסיבות העניין ולא נגרם עיוות דין לנאשם.

15.  אשר על כן הבקשה נדחית.

3

ניתנה היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.