1

בפני בקשה שנייה לביטול פסק דין שניתן בהעדר כדין בגין עבירות מיום 17.8.13 ( האחת נהיגה בשכרות, הנוספת נהיגה ללא רישיון נהיגה והשלישית - אי ציות להוראת שוטר).

התביעה מתנגדת לבקשה.

הנאשם לא התייצב לדיון אליו הוזמן ונשפט בהעדר ביום 16.9.13.

ב 27.3.14 הוגשה בקשה לבטול פסה"ד ע"י ב"כ הנאשם.

בית המשפט נענה לבקשה בכפוף להוצאות אלא ששוב גם לדיון החדש לא היתה התייצבות מטעם הנאשם או סנגורו .

בנסיבות נשפט הנאשם שוב בהעדרו ביום 19.10.14.

כעת בחלוף שנה נוספת נזכר אותו סנגור להגיש בקשה שניה לבטול פסק הדין.

אין הסבר לשיהוי בהגשת הבקשה.

אין במפורט בבקשה כדי להוות סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות.

2

גם לגופו של ענין אין המפורט בבקשה מהווה הגנה שיש בה כדי להניע את ההליך מחדש

( עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י) .

בית המשפט רואה באי ההתייצבות הודייה ואין לראות בנאשם כמי שלא קיבל יומו.

זכות הגישה לערכאות אינה אבסלוטית.

אין עיוות דין אפילו עסקינן בעבירות חמורות בשים לב לתכלית סעיף 240 לחסד"פ ועמדת בית המשפט העליון ( עיין: רע"פ 4340/12 יצחק איבגי נ' מ"י, הש' מ. נאור, 3.6.12. רע"פ 222/13 מחמוד נ' מ"י, הש' ח. מלצר, 17.1.13).

הבקשה נדחית .

ניתנה היום, י"א טבת תשע"ו, 23 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.