1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, כדין.

התביעה מתנגדת לבקשה.

עסקינן בעבירה מסוג ברירת מחדל כאשר ברירת המחדל היתה תשלום קנס.

הנאשם הגיש בקשה להישפט.

לדיון שהיה קבוע ליום 2.12.15 הוגשה בקשת דחייה ובית המשפט נענה לה.

היה על הנאשם להתחקות אחר גורל ההחלטה בבקשתו ( עובדתית הנאשם לא התייצב לדיון שהיה קבוע ל2.12.15 כך שגם קמה חזקה, כי ידע על הענות בית המשפט לבקשתו).

בנוסף ואף למעלה מן הצורך נשלחה לנאשם הזמנה לדיון בדואר רשום.

הנאשם לא התייצב למועד הנדחה ועל כן נשפט בהעדר מכוח סעיף 240 לחסד"פ.

נטען בבקשה כי ב"כ הנאשם שלח בפקס בקשת דחייה , שלא הגיעה לבית המשפט.

אכן אין אינדיקציה למשלוח בקשה בפקס . יתר על כן חובה על הסנגור לוודא כי בקשתו הגיעה לבית המשפט וכן להתחקות אחר גורלה.

2

אין זה מובן שבית משפט נענה לבקשת דחייה והכלל הוא כי כל עוד אין החלטה הדיון מתקיים במועדו.

מדובר בתיק פשוט- נהיגה במהירות מופרזת המהווה ברירת משפט.

העונש שנגזר הינו הקנס המקורי שנקבע ע"י המחוקק והוא הולם את העבירה ועושה העבירה.

בית המשפט התחשב בעברו הנקי של המבקש, ונמנע מלהטיל כפל קנס- אף שחלוף הזמן ממועד שנועד לתשלום הקנס המקורי ועד למועד הדיון, שיש לו ערך כלכלי מהווה אחד משיקולי הענישה ( על עמדת העליון עיין : רע"פ 7223/06 ).

אין הגנה לגופו של ענין.

אין עיוות דין.

אין המפורט בבקשה כדי להוות עילה לביטול פסק דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' אדר א' תשע"ו, 18 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.