1

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו בתאריך 17/04/2017, בשעה 02:25 לפנות בוקר, הוא נהג ברכב בכביש מס' 2, כיוון מצפון לדרום, במהירות נסיעה של 129 קמ"ש, במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר כי הוא הפעיל מכשיר ממל"ז לעבר כלי הרכב אשר נסעו מצפון לדרום בכביש מס' 2, בקילומטר ה- 26, והוא מדד את רכב הנאשם ממרחק של 109 מטר, כאשר זה האחרון נסע בנתיב הימני מתוך שלושה ובמהירות 134 קמ"ש.

2

בגין נהיגה במהירות זו, נכנס השוטר אל הניידת, אשר פניה היה לכיוון דרום, דלק אחרי רכב הנאשם ורשם לו את הדו"ח נשוא הדיון כאן.

במעמד רישום הדו"ח, הגיב הנאשם לשוטר כי הוא לא נהג במהירות המיוחסת, לא זאת אף זאת, הוא הטיח בפניו כי הוא מדד מישהו אחר.

הנאשם העיד להגנתו, כי הוא כלל לא נסע מכיוון צפון לדרום, במקום שם ביצע השוטר את המדידה, אלא ממערב למזרח, מכיוון מלון מנדרין ואל ביתו באזור.

את מסלול נסיעתו הוא תיאר כמי שנסע לצומת גלילות ממזרח למערב, ולא כפי שציין השוטר מצפון לדרום.

כדי לתמוך בגרסתו, העיד הנאשם את הגב' רומנו אפרת שהיתה יחד עמו, כאשר זו האחרונה העידה כי באותו הערב היא היתה יחד עם הנאשם, בחוף שליד מלון מנדרין, והם נסעו ממזרח למערב עד לצומת שם בהמשכו ולכיוון דרום קיבל הנאשם את הדו"ח נשוא הדיון כאן.

במקרה כאן, הנסתר עולה על הגלוי. לא השתכנעתי כי גרסת השוטר באשר לרכב הנמדד הוכחה מעל לכל ספק.

לא ניתן להתעלם כי מדובר באכיפה בשעה מאוחרת מאוד בלילה, האפשרות כי הרכב הנמדד היה רכב אחר ממרחק של כ- 100 מטר, ולא של רכב הנאשם אפשרית.

מאחר והספק נותר בליבי, באשר לזיקה בין הרכב הנמדד, לרכב שנעצר בסופו של יום, לצורך רישום הדו"ח, רשאי הנאשם ליהנות מספק זה, ואשר על כן אני מזכה אותו מחמת הספק.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ח, 31 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.