בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 5.2.23 .

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהעדר קבועים בסעיף 130 לחסד"פ , רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם .

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט מיום 25.02.22, שענינה נהיגה במהירות העולה על המותר, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

הוגשה בקשה להישפט באופן מקוון ועל כן נשלחה הזמנה לדיון לכתובת שצויינה בבקשה .

נטען כי הנאשם לא ידע אודות הדיון.

עוד טוען הנאשם, כי השוטר שרשם לו את הדוח טעה.

ואולם, הכתובת אליה נשלחה ההזמנה לדיון זהה לכתובת, שצויינה בבקשה להישפט קרי רחוב חודשי השנה 6/9 אשקלון.

הזמנה לדיון חזרה בציון "לא נדרש".

בנסיבות קמה חזקת מסירה לפי תקנה 44א לתקנות סדר דין פלילי והנטל עבר אל כתפי המבקש להוכיח, כי אי קבלת דבר הדואר לא נבע מהימנעותו לקבלו [ עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה נ' מדינת ישראל (2.10.03) , ע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.03.18), רע"פ 6153/20 (4.9.20 ) וכן עפ"ת 28662/12-12 קדוש נ. מי', עפ"ת 20229-12-17 דוד חזן נ. מי' , עפ"ת 14905-03-17 סילאם נ' מדינת ישראל (19.4.17)] .

הנטל לא הורם ע"י המבקש.

טענות בעלמא אין בהן כדי להפריך החזקה.

לגופו של ענין-

כפירה כללית אין בה כדי ללמד על הגנה .

המפורט בבקשה אינו עונה לדרישות הפסיקה.

באשר לשאלת עיוות דין קבע בית המשפט העליון , כי טענה בדבר עיוות דין צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

במקרה דנן אין עיוות דין.

העונש שהוטל (קנס מקור) נוטה לקולא ולא לחומרא. חסד נעשה עם הנאשם שלא הוטל עליו קנס גבוה מהמקור בהתחשב בחלוף הזמן שיש לו ערך כלכלי.

אין בנימוקי הבקשה כדי להניע את ההליך הפלילי מחדש.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשפ"ג, 03 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.