1

בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירה במהירות העולה על המותר, בהתבסס על מדידה וצילום של רכבו במערכת א'3.

הנאשם טוען כי לא ניתן לקבל את התמונה שהופקה במערכת כראיה נגדו שכן היא אינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנה 166(ג) כאשר במיוחד הוא מכוון טענתו לשתי דרישות בתקנה המתייחסות לרכב הקודם שחלף במקום האכיפה לפני רכבו.

המאשימה סבורה כי יש לדחות את הטענה וזאת בהתבסס בעיקר על פסק הדין בעניין ויינברג אשר קבע כי דרישות התקנה אינן מצטברות, אלא שיש לקרוא אותן תוך פרשנות מתאימה לנסיבות כל מקרה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובטרם הכרעתי סופית בסוגייה, דומני כי יש ממש בעמדת הנאשם.

2

אכן כבר נקבע כי הדרישות אינן מצטברות, אולם מנגד אינני מכיר החלטה כי הדרישות אליהן התייחס הנאשם רלוונטיות רק למכשיר מרו"מ. המדובר בטענה כללית אשר לא בוססה כלל ועיקר בידי המאשימה. יתרה מכך, עיון בתמונות המצולמות במקום האכיפה הספציפי מעורר אכן שאלה. המדובר במקום בו שדה הראייה הנקלט במצלמה הינו מוגבל בהרבה לעומת מקומות אכיפה אחרים, ולכאורה לא ניתן לשלול אפשרות כי רכב אחר נמדד ולא צולם.

דומה, אפוא, כי בטרם תוכל המאשימה לטעון שהדרישות בתקנה אינן רלוונטיות, עליה לבסס עמדתה ולא להסתפק בטענה כללית.

מאחר ומדובר בשאלה החוזרת על עצמה בתיקים רבים וחורגת מעניינו הפרטי של הנאשם דנן, ובטרם הכרעה סופית, ראיתי לנכון לקבוע בשלב זה תזכורת במעמד הצדדים ליום 30.5 בשעה 11.

ב"כ הצדדים יהיו ערוכים להשלמת טיעוניהם במועד זה.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ח, 02 מרץ 2018.