1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 21.6.21 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון, ונגזר עליו קנס בסך 1,400 ₪.

3.         ב"כ המבקש טענה כי המבקש הגיש בקשה להישפט והמתין לקבלת זימון לדיון, אך לא קיבל זימון לדיון. טענה כי מבירור שערכה במרכז מידע נדהמה לגלות כי המבקש נשפט בהיעדרו. טענה כי המבקש לא חתם על אישור המסירה ומטעם זה בלבד יש לבטל את גזר הדין. טענה כי אילו המבקש היה חתום על אישור המסירה היה ניתן לראות כי קיבל לידיו זימון לדיון, אך אין על האישור כאמור את חתימת המבקש או מי מטעמו. אשר על כן ביקשה להורות על ביטול פסק הדין וליתן למבקש יומו בבית המשפט.

4.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי זימון לדיון נשלח למבקש בדואר רשום לכתובת המופיעה במשרד הפנים, וחזר כדבר דואר ש"לא נדרש", ומכאן קמה חזקת המסירה אשר עומדת בעינה. עוד טענה כי המבקש לא פירט את סיכויי הגנתו.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

2

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

7.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה.

יש לציין כי מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי הודעה על גזר הדין נמסרה לידי הנמען הרשום בתאריך 1.7.21, ומכאן שגם לא הגיש הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק.

8.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

אני מאריכה המועד לתשלום הקנס עד ליום 9.12.21. המבקש יפנה לתשלום הקנס בדואר בהצגת תעודת הזהות שלו.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

3

ניתנה היום, ה' כסלו תשפ"ב, 09 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.