1

לפני בקשה לביטול פסק דין.

1.         לנאשמת דנא ( להלן: המבקשת) נרשמה הזמנה לדין שעניינה נהיגה במהירות העולה על המותר לאחר שנמדדה נוהגת במהירות 119 קמ"ש בדרך עירונית בה מותרת מהירות מרבית עד 60 קמ"ש. ביום 20.6.16 התקיים דיון בתיק שאליו לא התייצבה המבקשת ובעקבות זאת נשפטה בהיעדרה.

2.         המבקשת ציינה בתצהיר התומך בבקשה כי הרכב אכן רשום על שמה אך במועד הרלוונטי היה בחזקתה של גב' מלי וייצמן שאף צירפה תצהיר ממנו עולה כי היא נהגה ברכב במועד העבירה. לעניין הידיעה על מועד הדיון הסתפקה המבקשת בכך שאמרה כי "אם הייתי יודעת כי מתקיים דיון בענייני לבטח הייתי מתייצבת או משתמשת בשירותיו של עורך דין". התביעה מתנגדת לבקשה בנימוק כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקשת כדין.

דיון

2

3.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה. הטענה בדבר ידיעתה או אי ידיעתה של המבקשת על הדיון כאמור בתצהיר אינה מעלה ואינה מורידה שכן השאלה היא אם המבקשת הוזמנה כדין לדיון ומתשובה לתגובה שהשיג סנגורה ברור כי התשובה לכך היא חיובית שכן ממסמך זה שלא ברור מי התיר לב"כ המבקשת להגישו עולה כי המבקש הודיעה לאביה (אשר הגב' ויצמן היא חברתו לחיים) על מועד הדיון אך סברה כי בכך תם חלקה בפרשה. יוצא אפוא כי המבקשת זומנה כדין לדיון ולא התייצבה. העובדה שסברה כי אדם אחר נושא באחריות לאירוע אינה פוטרת אותה מהתייצבות לדיון מבלי שניתנה החלטה מפורשת על ידי בית המשפט בעניין.

4.         עם זאת, אין חולק כי מן התצהירים הנלווים לבקשה עולה כי במועד העבירה נהגה ברכב גב' ויצמן ולא המבקשת ומשכך יש בהותרת פסק הדין בעינו משום גרימת עיוות דין למבקשת. די בכך על מנת שפסק הדין יבוטל אך זאת בכפוף לתשלום הוצאות בסך 800 ₪ עד 20.9.16 לטובת אוצר המדינה. בכפוף לתשלום ההוצאות כאמור יקבע מועד להקראה ביום 30.10.16 שעה 08.30.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ו, 16 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.