1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 4.8.20 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה מיום 19.2.20 ונגזר עליו קנס בסך 1,200 ₪.

3.         המבקש אינו מכחיש כי ידע אודות הדיון אך היה חולה ולכן לא התייצב לדיון. צירף אישור מחלה של הימים 4.8.20 ועד 6.8.20. טען כי הוא לא השתמש או דיבר בטלפון וכי השוטר שגה שעה שחשב כי הוא מחזיק טלפון שכן הוא החזיק את המשענת ברכב.

4.         ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי לא ברור האם המחלה ממנה סבל הנאשם מנעה ממנו התייצבות לדיון, הוסיף שהאישור ניתן לאחר מועד הדיון וממילא אינו מתאים למוסדות משפטיים.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה, ולו לפנים משורת הדין.

2

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ר' רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         המבקש אינו חולק על כך כי זומן לדיון כדין אלא שלטענתו לא התייצב לדיון משום שהיה חולה וצירף אישור מחלה. יצויין, כי אף אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון במועד הקבוע הרי שיכול היה להגיש הודעה או בקשה "בזמן אמת" או מייד בסמוך לאחר מכן.

8.         עם זאת, המבקש טען כי בידיו טענות הגנה ופירט אותן בבקשתו. בנסיבות אלה, ומאחר שהמבקש הציג אישור רפואי רלוונטי ליום הדיון ואף שהאישור הוצא לאחר מועד הדיון, הרי שלאור טענות ההגנה שלו, ולו לפנים משורת הדין אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין.

9.         סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין על כל החיובים הנובעים ממנו.

10.       נקבע להקראה לתאריך 2.5.21 בשעה 11:50.

            המזכירות תודיע לצדדים ותזמנם בהתאם. התייצבות המבקש חובה.

ניתנה היום, ז' תשרי תשפ"א, 25 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.