1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 7.6.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות של 146 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 90 קמ"ש, עבירה מיום 8.5.22, ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1,800 ₪, פסילה למשך 30 ימים בפועל (בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית), ופסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה וזאת לפנים משורת הדין.

2

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         לטענת הסניגור, בדרכו לדיון חש ברע וכתוצאה מכך נבצר ממנו להגיע לדיון. בנסיבות אלה, הסניגור צריך היה להודיע, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, כי לא יוכל להתייצב לדיון וזאת ביום הדיון. מעבר לכך, חובת ההתייצבות חלה על המבקש עצמו, ובנסיבות בהן נבצר מהסניגור להתייצב לדיון מסיבות רפואיות, היה על המבקש להתייצב לדיון ולבקש דחייתו.

6.         עם זאת, לאחר שעיינתי באישור המחלה ובשים לב למועד הגשת הבקשה ובהיעדר תגובת ב"כ המשיבה, החלטתי, לפנים משורת הדין, ליתן למבקש יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין.

7.         סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין.

8.         נקבע להקראה ליום 12.12.22 בשעה 11:00.

            המזכירות תזמן הצדדים בהתאם.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשפ"ב, 19 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.