1

1.      בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות המבקש, ביום 11.7.22.

2.      כעולה מפרוטוקול הדיון, נמסר זימון לישיבת בית המשפט לידי המבקש, במענו העדכני במרשם וחזר מסיבת "לא נדרש". אישור המסירה נסרק לתיק בית המשפט וסומן כמוצג ת/1.

2

3.      ביום 18.8.22 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין על בסיס פגם או פסול באישור המסירה. נטען, כי אין כתובתו של המבקש מהווה כתובת רשמית למשלוח זימונים רשמיים בתיק זה כי אם כתובת בא כוחו, שכן בא כוחו הוא זה אשר פנה למפנ"א בבקשה להישפט והורה למפנ"א לשלוח לידיו ולידיו בלבד את הזימונים בעניינו של המבקש. עוד טען כי אישור המסירה חזר מסיבת "מען בלתי מספיק".

4.      בהחלטת יום 22.9.22 הוריתי לב"כ המבקש לצרף לבקשה עותק מפנייתו למפנ"א, לביסוס טענתו.

5.      בתגובה צירף ביום 25.9.22 ב"כ המבקש עותק ממכתב שקיבל ממפנ"א. החלטתי מיום 2.10.22 דייקה את החלטתי מיום 22.9.22 לפיה על ב"כ המבקש לצרף עותק מפנייתו אל מפנ"א.

בתגובה שלח ב"כ המבקש הודעה כי אין ברשותו את פנייתו המקורית ולמעשה שלח שוב תגובה זו גם ביום 9.10.22 וציין בה כי פנייתו אמורה להימצא בידי המשיבה.

6.      ב"כ המבקש לא פירט באם פנה למשיבה בבקשה לשחזר עבורו את פנייתו המקורית על מנת לצרפה כפי החלטות בית המשפט.

דיון והכרעה

7.     כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. וכפי שהובהר בע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.9.2007):

"המונח 'עיוות דין' פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט הייתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך... או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין ללא צורך בהצבעה על קשר סיבתי בין הפגם לתוצאה" (שם, בפסקה 7).

           כפי שנַרְאֵה להלן, טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו.

(רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, פורסם ב'נבו').

3

8.     הבקשה נסמכה בעיקרה על פגם בחזקת המסירה אלא שלא הונחה בפניי תשתית מספקת לביסוס טענה זו; על אף שלוש החלטות שיפוטיות בנושא, לא צירף ב"כ המבקש עותק מפנייתו למפנ"א ואף לא הניח תשתית ממנה ניתן לבסס ניסיון מטעמו להשיג או לשחזר את פנייתו הרשמית. ב"כ המבקש עתר להסיק מכך שמפנ"א שלח אליו דבר דואר עבור מרשו - שממילא זו המסקנה היחידה אותה ניתן להסיק. לא כך הדברים בעיניי. על כן ביקשתי (ולא נעניתי) לקבל את פנייתו המקורית של ב"כ המבקש למפנ"א.

נוסף לכך שגה ב"כ המבקש בטענו כי דבר הדואר חזר מסיבת "מען בלתי מספיק" שכן כעולה מת/1 חזר דבר הדואר מסיבת "לא נדרש", המקימה חזקת מסירה כדין

וכבר נקבע כי אין בטענת "לא נדרש" כדי לפגוע בחזקת המסירה בפרט בשים לב לתשובת המשיבה אשר במצורף לה הוגש אישור המסירה בו אכן מסומן "לא נדרש" (עפ"ת חי' 10054-11-21גאווי נ' מדינת ישראל מיום 29.11.21, רע"פ 225/21 אלקאר דביר בע"מ נ' מדינת ישראל). חזקת המסירה קמה חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום למען הרשום ואין צורך להוכיח מסירה (רע"פ 106/15 קריב נ' מדינת ישראל).

9.     לא מצאתי ביסוס בנימוקי הבקשה לחשש לעיוות דין.

10.  לפיכך הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

4

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"ג, 11 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.