1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש ביום 17/05/22.

המבקש הורשע, בהעדרו, בעבירה של שימוש אסור בטלפון אגב תנועת הרכב.

הוטלו על המבקש עונשים בדמות קנס בסך 1,500 ₪ וכן פסילה מותנית בת חודש למשך שנה.

לטענת המבקש לא התייצב לדיון בשל שכחה. עוד טען כי לא דיבר בטלפון שלא באמצעות דיבורית. המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר התומך בבקשה.

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה דיון ההוכחות נקבע בנוכחותו ואין כל הצדקה לקבלת בקשתו.

בעת הדיון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן שלא בנוכחות המבקש, על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד - סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש.

השני - אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

בחנתי את טענותיו של המבקש:

2

בנוגע לטענה כי המבקש לא התייצב לדיון בשל שכחה - טענה זו אינה מצדיקה ביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדרו. המבקש התייצב לבית המשפט לדיון הקראה וכפר באישום - ובנוכחותו נקבע דיון הוכחות. ביום 17/05/22 התייצב לדיון עד התביעה והמתין באולם למעלה מ-40 דקות ובהעדר המבקש נשמעה עדותו והוגשו המסמכים אשר ערך (דו"ח וסרטון מצלמת גוף).

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ 8427/17 סאלם ואח' נ' מ"י (25/03/18):

"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

טענה כללית לפיה המבקש כופר בביצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין המצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17). המבקש אומנם טען כי לא דיבר בטלפון - אלא שהעבירה כוללת שימוש בטלפון או אחיזה בו ועולה מן הדוח שערך השוטר והוגש לעיון בית המשפט - כי השוטר שרכב על אופנוע בנתיב הימני, הבחין ברכב המבקש שהיה בנתיב האמצעי באותו כיוון נסיעה, כאשר המבקש אוחז בטלפון בידו השמאלית לצד אוזנו הימנית אגב תנועת הרכב ופנייתו ימינה.

גם העונשים אשר הוטלו במסגרת גזר הדין אשר ניתן בהעדר הנאשם אינם חמורים, כי אם הולמים את מתחם הענישה בנסיבות המקרה ואת עברו של הנאשם.

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו לביטול פסק דין כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

"לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

3

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש ומשלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' סיוון תשפ"ב, 03 יוני 2022, בהעדר הצדדים.