1

1.      בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982.

2.      למבקש נרשם דוח הזמנה לדין בגין עבירה של אי החלפת דיסקת טכוגרף תוך 24 שעות מרגע הכנסתה, עבירה בניגוד לתקנה 364ד(ב1)(2)(א) לתקנות התעבורה. בגוף ההזמנה נרשם מועד הדיון - 2.5.21.

3.      המבקש לא התייצב לדיון, שכן לדבריו השתתף בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בליל ל"ג בעומר, המועד בו התרחש האסון (45 בני אדם נמחצו אל מותם). ובשל מצבו הנפשי נשכח ממנו הדיון.

4.      המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריו יש ליתן מקום לסופיות הדיון ולטענתה העונש לא חורג ממתחם העונש ההולם.

דיון

5.      בבואו לדון בבקשה זו על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהלן:

2

האחד - סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהתייצב לדיון.

השני - אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

6.      אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:

"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

7.      בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).

8.      בחנתי את טענותיו של המבקש:

9.      סיבת אי התייצבותו כאמור נבעה משכחה בשל המצב הנפשי בו היה שרוי. סיבה זו לכשעצמה אינה סיבה מוצדקת לאי התייצבות ואינה מצדיקה ביטול פסק הדין.

3

10.  בנוגע לעיוות דין - המבקש לא טען - ולו ברמז - כי יגרם לו עיוות דין היה וההרשעה תיוותר על כנה. המבקש אף לא טען כי כופר במיוחס לו ולא העלה שם טענה ביחס להרשעתו.

11.  כאמור, המבקש הורשע בעבירה שאין בצידה נקודות. על אף ריבוי הרשעותיו, בית המשפט נמנע מלהטיל עליו עונש הכולל רכיב של פסילה ואף הסתפק בפסילה מותנית מינימלית בת חודש למשך שנה. לא זו בלבד שהעונש לא חורג לחומרה ממתחם העונש ההולם, אלא ההיפך הוא הנכון, העונש עושה חסד עם הנאשם ומצוי ברף התחתון של המתחם על אף ריבוי הרשעותיו.

12.  בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

13.  לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש לדיון, ומשלא נטענה כל טענה ביחס לעיוות דין היה ולא ינתן למבקש יומו, לא מצאתי כל נימוק המצדיק להעתר לבקשה.

14.  הבקשה נדחית. גזר הדין יוותר על כנו.

15.  המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' אב תשפ"א, 16 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

4