לפני בקשת המבקש להורות על קבלת רישיון הנהיגה שלו לאחר שנפסל במעמד צד אחד מהחזקת רישיון נהיגה למשך 24 חודשים, ביום 28.4.21.(כך לשון הבקשה).

בקשת המבקש בבקשתו היא כי פסילתו תחשב מהיום בו ניטל ממנו רישיון הנהיגה בתחנת משטרת נתיבות ביום 7.1.21.

המבקש צרף לבקשתו שימוע והחלטה על פסילה מנהלית נשוא כתב האישום, ובו מצוין כי הנהג, קרי המבקש, הפקיד את רישיון נהיגתו ביום 7.1.21 בתחנת נתיבות.

עוד צוין באותו מסמך כי ביום 16.11.22 הגיע המבקש לתחנת המשטרה ורישיון הנהיגה נמסר לו. (שתוקפו של רישיון הנהיגה פקע ביום 12.2.21).

המשיבה התנגדה לבקשה וציינה כי היה על המבקש להפקיד רישיונו בתיק בית המשפט ועל כן לא ניתן להתחיל בספירת ימי הפסילה שהוטלה עליו בהתאם לבקשתו.

בהבהרה שמסר המבקש ציין כי לא נטל מתחנת המשטרה בנתיבות את רישיונו מהמועד שהופקד שם ועד ליום 16.11.22, קרי במשך כמעט כשנתיים ולא נהג בתוך תקופה זו.

בהתאם לגזר הדין שניתן בעניינו של הנאשם היה עליו להפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט בתוך 90 יום.

המבקש לא התייצב לדיון בעניינו ואף לא נטל את רישיון נהיגתו מתחנת המשטרה.

על המבקש חלה חובה להפקיד רישיון נהיגתו במזכירות בית המשפט לצורך תחילת מניין תקופת הפסילה שנגזרה עליו. משלא עשה כן המבקש, הרי שלא ניתן למנות את הפסילה מהמועד בו הופקד רישיונו אצל קצין המשטרה לצורך פסילתו המנהלית.

יתרה מכך, מהמסמך שהוגש על ידי המבקש עולה כי תוקף רישיונו פקע בתוך תקופת הפסילה המנהלית, ועל כן גם במקרה זה היה על המבקש להפקיד רישיון נהיגה זה שתוקפו פקע, או לחילופין להמציא למזכירות בית המשפט תצהיר חלף הפקדת רישיון נהיגה.

בנסיבות אלה דין הבקשה להדחות.

ככל שהמבקש מחזיק ברישיון נהיגה עליו להפקידו בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע לצורך ריצוי הפסילה נשוא פסק הדין.

ניתנה היום, א' שבט תשפ"ג, 23 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.