1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 8.3.18 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות, בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 9.3.17, ונגזר עליו קנס בסך 400 ₪.

3.         המבקש טען כי הוא לא התייצב לדיון מאחר ולא קיבל את הזימון לדיון. טען כי הגיש בקשה להישפט וכי ביום 2.4.17 קיבל הודעה כי בקשתו להישפט התקבלה. לאור האמור ביקש לבטל את פסק הדין ולקבל יומו בבית המשפט.

            בהחלטתי מיום 19.6.18 קבעתי כי המבקש יצרף תצהיר ערוך כדין לעניין הטענה כי לא קיבל את הזימון לדיון וזאת בתוך 30 יום, אך המבקש לא צירף תצהיר כאמור.

4.         המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

2

5.         לאחר ששקלתי טענות המבקש החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

ההזמנה לדין נשלחה לנאשם בדואר רשום בתאריך 2.1.18, ומיום שנשלחה, עד למועד הדיון הקבוע, חלפו למעלה מ-15 ימים, ועל כן חזקה כי ההזמנה הומצאה כדין. המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו, ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה.

8.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ואף לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מהסוג בה הורשע.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

הנאשם ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 3.10.18.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

3

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ח, 26 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.