1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 7.9.22, ונדונה לקנס המקורי הקבוע בצדה של העבירה בגינה נשפטה (250 ₪).

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שמאישור המסירה בתיק בית המשפט עולה, כי הזמנה לדין נשלחה למבקשת וחזרה בציון 'לא נדרש'; ומתקיימת חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי; ועל פי הפסיקה, טענות בדבר בלבול או שכחה של מועד הדיון לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות, ואינם עילה לביטול פסק דין (רע"פ 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל; רעפ 8427/17 סאלם; רע"פ 8862/21 יוסף מסארוה נ' מדינת ישראל (נבו 29.12.2021); עפ"ת (מחוזי חיפה) 33866-03-22 גלעדי נ' מדינת ישראל, 6.5.22).

לפיכך, ועם כל ההבנה לנסיבות המבקשת, אין בטענת המבקשת כי "נשכח מראשי הדיון" משום הצדקה לאי התייצבותה לדיון.

אשר לתנאי השני, אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, כאשר הנאשמת לא העלתה כל טענה ביחס לתשתית העובדתית של כתב האישום שיש בה פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט.

2

גם העונש שהושת על המבקשת (הקנס המקורי בצדה של העבירה), אין בו כדי להקים חשש לעיוות דין.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אלול תשפ"ב, 14 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.