1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 19.1.20 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לתמרור 431 ונגזר עליו קנס בסך 250 ₪.

3.         המבקש, עורך דין במקצועו, טען כי לא קיבל את פרוטוקול הדיון בו נדחה הדיון לבקשתו ולא קיבל הזמנה לדיון. טען כי בתאריך 14.1.20 התפטרה מזכירתו ועזיבתה הפתאומית מקשה עליו את ניהול משרדו. צירף תמונת שני שוטרים שלטענתו שניהם רשמו לו את הדו"ח וטען כי פרטי אחד מהם לא מצויים בדו"ח. טען כי לא ביצע העבירה המיוחסת לו וביקש לקבל יומו בבית המשפט.

2

4.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש הגיש בקשה לדחיית מועד דיון אשר נקבע ליום 8.1.20, והדיון נדחה ליום 19.1.20. טענה כי המבקש לא טרח לבדוק את החלטת בית המשפט בבקשתו ולא התייצב לדיון.

5.         בתשובת המבקש לתגובת המשיבה טען כי המשיבה לא התייחסה לעיוות הדין שייגרם לו ולסיכויי הגנתו ולכך שלא הגיע לידיו זימון לדיון. בנסיבות אלה ביקש הזדמנות להוכיח חפותו ולקבל יומו בבית המשפט.

6.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה וזאת לפנים משורת הדין.

7.         הדיון אשר היה קבוע ליום 8.1.20 נדחה לבקשת המבקש אשר הוגשה רק ביום הדיון עצמו. ההחלטה ניתנה בפרוטוקול הדיון מאותו יום וכן בפתקית אשר הפנתה לפרוטוקול הדיון. בנסיבות אלה באחריותו של המבקש היה לבדוק מה עלה בגורל בקשתו ולרשום לפניו את מועד הדיון הנדחה. באשר לטענת המבקש כי מזכירותו התפטרה באופן שהקשה על ניהול משרדו, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה כמו גם טעות משרדית של עורך דין אינו מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

9.         עם זאת, המבקש העלה טענות בדבר קיומם של כשלים ראייתיים בדו"ח וביקש להוכיח חפותו. חרף התנהלותו של המבקש ולפנים משורת הדין, אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט.

10.       סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו לרבות כל החיובים הנובעים ממנו.

11.       נקבע להקראה לתאריך 26.4.20 בשעה 12:00.

            המזכירות תזמן בהתאם.

ניתנה היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.

3