1

שוב מגיש הנאשם "בקשה להשפט".

עיון בתיק מגלה כי ביום 21.5.18 ניתן כנגד הנאשם פסק דין, שלא בנוכחותו, המחייב אותו בקנס בסך 1,600 ₪, וזאת לאחר שזומן כדין לדיון בזימון שנמסר לידיו ביום 8.2.18, ולא התייצב לדיון.

הנאשם הגיש בקשה קודמת ביום 22.10, ובהחלטה שניתנה באותו יום הוסבר לנאשם כי משהתקיים המשפט בהעדרו הבקשה שיש לדון בה כעת היא בקשה לביטול פסק הדין והוסבר לו כיצד יש להגיש בקשה מסוג זה, לרבות הגשת תצהיר המפרט את כל טענותיו.

לנאשם ניתנה ארכה בת 21 יום לתקן בקשתו, אך בחודש דצמבר הגיש בקשה דומה וכמעט זהה, אשר גם בה ניתנה החלטה ביום 19.12.

כעת הוגשה הבקשה בשלישית. על אף שמדובר בבקשות זהות, לפנים משורת הדין, בחנתי את הבקשה לגופה ולא מצאתי מקום להיעתר לה.

2

הנאשם טוען כי לא קיבל את הזימון, אך כאמור בהחלטות הקודמות, בתיק בית המשפט אישור מסירה מחודש פברואר 2018 החתום לכאורה על ידו. בהעדר הסבר בתצהיר לאי ההתייצבות והתייחסות לאישור המסירה לא ניתן להיעתר לבקשה, ובמיוחד כאשר הנאשם אינו מעלה כל טענה לגופו של עניין כנגד העבירה עצמה - אי ציות לרמזור אדום.

טענתו של הנאשם לגופו של עניין היא לביטול חיובו בנקודות וכי זימונו לקורס נהיגה מונעת מהווה מטרד עבורו. יובהר כי שאלה זו של חיוב בידי רשות הרישוי לביצוע קורס, או כל סנקציה אחרת מצדה, כלל אינה רלוונטית לעונש בבית המשפט.

בתיק זה נגזר על הנאשם קנס בלבד, בשיעור דומה לקנס על פי ברירת המשפט. שאלת חיוב אדם ב"נקודות" והפועל היוצא מכך, אינה בסמכות בית המשפט והיא מסורה כולה לרשות הרישוי.

לנאשם ניתנו הזדמנויות בהחלטותיי הקודמות לתקן בקשתו, אך בחר שלא לעשות כן, ולהגיש בקשות זהות פעם אחר פעם.

בנסיבות אלה, אינני רואה אפשרות והצדקה לסייע לנאשם ובקשתו נדחית.

אם סבור הנאשם כי שגיתי בהחלטתי, ישקול לערער עליה בפני בית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ט, 29 ינואר 2019.