1

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 14.3.18 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לתמרור 302, עבירה מיום 10.8.16, ונגזר עליו קנס בסך 300 ₪.

3.         המבקש טען כי במועד הדיון המקורי, 1.1.18, התייצב בבית המשפט, על מנת להציג ראיות המוכיחות כי במקום נשוא העבירה התמרור מוסתר ואינו גלוי לעין. טען כי בשיחה שערך עם התובע נמסר לו כי לא יתקיים דיון באותו יום בשל אילוצי בית המשפט וכי יקבע לו מועד חלופי. טען כי התובע החתים אותו על מסמך בדבר דחיית מועד הדיון אך לא השאיר בידיו העתק. טען כי בעת קבלת גזר הדין לביתו גילה כי חתם על הזמנה למועד דיון חדש. טען כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין וביקש לקבל יומו בבית המשפט.

            המבקש הגיש תצהיר לתמיכה בבקשה בעקבות החלטתי מיום 13.5.18.

4.         המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

2

5.         לאחר ששקלתי טענות המבקש החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         מעיון בתיק עולה כי המבקש התייצב בבית המשפט ביום 1.1.18 ולבקשתו, הדיון בעניינו נדחה והוא אף אישר קבלת ההודעה בדבר המועד הנדחה בחתימתו על גבי הבקשה עצמה. מעבר לכך, בתיק בית המשפט ישנו אישור מסירה חתום על ידי המבקש ממנו עולה כי חתם על הזימון שנשלח לו בדואר לאותו מועד דיון נדחה, אליו לא התייצב כאמור. בנסיבות אלה, המבקש לא הציג סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון ואין לו להלין אלא על עצמו.

8.         מעבר לכך, המבקש לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

הנאשם ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 1.8.18.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ח, 20 יוני 2018, בהעדר הצדדים.