1

בפניי, הלכה למעשה, בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר המבקש ביום 1/4/19.

פסק הדין ניתן בהיעדרו של המבקש, בגין עבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות, בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה. במסגרת גזה"ד, הוטל על המבקש קנס בסך 250 ₪, סכום הזהה לסכום הקנס המקורי אותו קיבל לידיו.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי המבקש קיבל לידיו את כתב האישום, כי זימון לתאריך המשפט נשלח לכתובת הרשומה שציין בבקשתו וכי ההזמנה חזרה בציון "לא נדרש" - כמוהו כאישור מסירה, תוך שהפנתה לחוק ולפסיקה מנחה. עוד טענה, כי אין בגזר הדין כדי להחמיר עם המבקש וביקשה לדחות את הבקשה על הסף.

אכן צודקת ב"כ המשיבה כי בקשת המבקש אינה ברורה. עניינו של המבקש הגיע לפתחו של ביהמ"ש לאחר שזה האחרון הגיש בקשה להישפט בשל הקנס אותו קיבל לידיו בגין העבירה שביצע לכאורה.

מנימוקי המבקש עולה, כי הופתע לקבל הודעת תשלום קנס וכי לא הבין באיזה מקום נעברה העבירה ומה התאריך בו בוצעה.

2

המבקש לא הצביע על הגנה כלשהי לגופו של עניין ונימוקי בקשתו לא מגלים עילה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו.

צודקת ב"כ המשיבה כי המבקש זומן כדין, הודעת תשלום הקנס המקורית נמסרה למבקש בידו, המבקש הגיש בקשה להישפט בגין העבירה, נשלח אליו זימון כדין ולכן נשפט בהיעדרו כדין.

אין בנימוקי המבקש כדי להניע את גלגלי ההליך הפלילי מחדש ואף לא מצאתי נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. (ראה: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 8228/11 זוהר בוקריס נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 10.11.11, רע"פ 9183/11 הרש מנדל הסנפרץ נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 7.2.12).

בנוסף, רואים באי התייצבות המבקש לדיון שנקבע בעניינו, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר.

הענישה שהושתה על המבקש מידתית והולמת את חומרת העבירה ועברו התעבורתי, כמו גם לא מצאתי מקום לקבוע כי ייגרם למבקש עיוות דין באם לא יבוטל גזר הדין. (ראה: רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מ"י, הש' א. שהם, 28.11.13, רע"פ 7862/13 ג'סאן אבו אלמפלפל נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 20.11.13).

לפיכך, לאור מכלול הנימוקים לעיל, דינה של בקשה זו להידחות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ט, 22 מאי 2019, בהעדר הצדדים.