1

זו החלטה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 21.06.18.

ביום 2.3.18 נמסר לנאשם דו"ח תנועה בגין עבירה של נהיגה בשיכרות בכך שבבדיקת נשיפה נתגלה ריכוז של 138 מיקרו גרם אלכוהול העולה על המידה הקבועה לגביו של 50 מיקרו גרם, לפי סעיף 62(3), 64ב(א)(3א) וסעיף 39 ה' לפקודת התעבורה.

בית המשפט דן את הנאשם בהעדרו לעונשים הכוללים קנס, פסילה בפועל של 28 חודשים בניכוי פסילה מנהלית ופסילה על תנאי.

ביום 8.7.18 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי הנאשם סועד את אביו , המוכר כנכה בכ-100% וכי "פספס" את מועד המשפט מפני שהוא טרוד בטיפול באביו ובעבודה שלו בלילות.

2

לפי החלטתי מיום 9.7.18 נתבקש ב"כ הנאשם להמציא תצהיר הנאשם ומסמכים רפואיים התומכים בנימוקי הבקשה.

אכן הומצאו המסמכים המבוקשים שהועברו לתגובת התביעה.

התביעה מתנגדת לביטול פסק הדין בכך שהנאשם אינו עומד בתנאים שנקבעו ב- רע"פ 9142/01 סוריאה נ. מ"י.

דיון והכרעה

הנאשם מצהיר בתצהירו כי הוא פספס את מועד הדיון מפני שנאלץ להעביר לילות בשל מצבה הכלכלי של המשפחה.

לפי מסמך "סיכום ביקור" של בית החולים ברזילי מיום 16.11.17 עולה כי אביו סובל מבעיה רפואית זמן רב וכי משנת 2017 יש החמרה וללא שיפור במצבו.

ב"כ הנאשם טוען בסעיף 4 לבקשתו כי עומדות לנאשם טענות הגנה, הן בקשר לחוקיות העיכוב ומשכו וכן בקשה לתקינות מכשיר הינשוף, הפעלתו וכיולו... שיש בהן "כדי להשפיע משמעותית על חומרת העונש".

בהתחשב כי לא חל כל שינוי פתאומי במצבו הרפואי של אביו וכי הוא נמצא באותו מצב זמן רב, אין אני סבור כי יש ליחס למצב רפואי של אביו כנימוק המצדיק ביטול פסק הדין.

לגבי הנימוק הנוסף כי "פספסתי" את מועד המשפט מפני שנאלץ לעבוד לילות, זה אינו מצב מיוחד רק של הנאשם , והרבה אנשים עובדים משמרות לילה.

-

מעבר לרע"פ 9142/01 סוריאה נ. מ"י, הנני להפנות ל- רע"פ 1911/18 גיש נ. מ"י, בו נקבע כי לפי הפסיקה הנוהגת, הנימוק של אי התייצבות משום שכחה של מועד הדיו אינו נמצא על ידי בית המשפט כסיבה מוצדקת לביטול פסק דין שניתן בהעדר וכי כאשר "עיקר טענותיו נוגעות לחומרת העונש", נקבע כי מידת העונש שהשותה על המבקש אינה מעידה על עיוות דין.

3

עוד אני מפנה ל- רע"פ 8427/17 סאלם נ. מ"י, גם שם נקבע כי הטוען לסיבה מוצדקת לאי התייצבות "..... משוכה גבוהה" וכי עליו החובה להצביע על שיקולים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשנוי התוצאה. טענות סתמיות בדבר עיוות דין ללא תשתית ראייתית לא יובילו לביטול פסה"ד.

מכל המובא לעיל, כאשר אין מחלוקת לגבי קבלת ה-דו"ח לידו, וכי מדובר בעבירה חמורה, שבעקבותיה נפסל הנאשם מלנהוג בפסילה מנהלית, חובה על הנאשם לרשום מועד המשפט ולהתייצב לדיון.

כמו כן, אני קובע כי הנטען בסעיף 4 לבקשה, ללא פרוט נוסף, אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה כדי להצביע על הגנה ראויה.

בעניין העונש, בהתחשב כי מדובר בנהג חדש/צעיר, שלגביו קבע המחוקק מידה נמוכה מאד של אלכוהול, שמשמעותה למעשה הימנעות מלשתות אלכוהול לפני נהיגה, בשל סיכון גבוה הטמון במצב כזה, וכאשר נקבע עונש פסילה מינימום של 24 חודשים, אין אני סבור כי נגרם עיוות דין לנאשם שבעצמה מצדיקה ביטול פסק דין.

מכל המובא לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה ולהשאיר את פסק הדין על כנו.

עוד אוסיף כי חובה לחשיבות עיקרון סופיות הדיון ואם בית המשפט ייחס בסלחנות לכל בקשה לביטול פסק דין בהעדר, יתווסף עומס נוסף מיותר על יומנו של בית המשפט שמלאו הכי כבר עמוס עד מאד.

להודיע.

ניתנה היום, כ"ז אב תשע"ח, 08 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.

4