1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 14.3.16 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, עבירה מיום 14.9.15, ונגזר עליו קנס בסך 800 ₪.

3.         המבקש טען כי מעולם לא קיבל זימון לדיון. טען כי בשנת 2011 עבר דירה מרחוב אלנבי בחיפה לרחוב הציונות 36ב בחיפה. המציא חוזה שכירות משנת 2013 לכתובתו החדשה. טען כי עם מעבר הדירה הוא ואשתו פנו לדואר ונרשמו לשירות "עקוב אחרי" על מנת שהדואר יועבר לכתובתם החדשה. טען כי יחד עם זאת, כפי שעולה מאישור המסירה, רשות הדואר לא העבירה את המכתבים לכתובתו החדשה והמשיכה לשלוח אותם לכתובתו הישנה. טען כי נודע לו לראשונה אודות פסק הדין עת ניגש למשרד הרישוי על מנת לחדש את רישיונו, וכי מעולם לא קיבל לידיו את פסק הדין. טען כי בשנים 2014-2015 עבד כשכיר במונית של אחר רק בימי שישי-שבת, וכי העבירה בוצעה ביום שני בשבוע ומכאן שהמבקש לא נהג ברכב ביום זה. טען כי הרכב אשר צולם בעת ביצוע העבירה לא שייך לו וכי הוא מעולם לא חתם על תצהיר ומעולם לא ביקש שהדו"ח יוסב על שמו.

2

4.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המסירה חזק בציון "לא נדרש" וכי מדובר בהמצאה כדין לפי סעיף 44 לתקסד"פ. לעניין טענת המבקש כי הדו"ח הוסב על שמו ללא ידיעתו, צירפה את בקשת המבקש להסב את הדו"ח על שמו כפי שהוגשה למשיבה בתאריך 14.10.15.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובת דרך אלנבי 171 בחיפה וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה.

האחריות לעדכן את כתובתו מוטלת על המבקש עצמו ומשלא דאג לעדכן את כתובתו החדשה אין לו להלין אלא על עצמו. הדברים נכונים במיוחד לאור הטענה כי חלפו כחמש שנים מאז שהמבקש שינה את כתובת מקום מגוריו (מבלי שטרח לעדכן זאת כנדרש) ועד למועד משלוח ההזמנה לדין. גם אם המבקש נרשם לשירות "עקוב אחרי" ברשות הדואר, אך לא קיבל מכתבים לכתובתו "החדשה" במשך תקופה ארוכה כל כך, היה עליו לפעול בהתאם.

8.         מעבר לכך, טענת המבקש בתצהירו כי הדו"ח הוסב על שמו ללא ידיעתו, נסתרה על ידי ב"כ המשיבה אשר צירפה את בקשתו להסב את הדו"ח על שמו כפי שנשלחה למרכז פניות נהגים בתאריך 14.10.15. עוד יש לציין כי במכתבו הנ"ל ציין המבקש כי הוא מתגורר בדרך אלנבי 171 בחיפה. מעבר לכך, לא צורפה כל אסמכתא לנטען על ידו ביחס לסידור עבודתו ומכאן שמדובר בטענה בעלמא.

3

            בנסיבות אלה, ומשדחיתי טענותיו של המבקש, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום עיוות דין למבקש. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

9.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

10.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

11.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תש"פ, 20 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.