1

1.         הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 13/02/14 בשעה 09:58, נהג ברכבו והשתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות"). 

2

3.         אין מחלוקת כי הנאשם נסע בכביש בשעת האירוע כאשר ברכבו טלפון נייד. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הנאשם עשה זאת שעה שהוא אוחז בטלפון הנייד בידו כטענת המאשימה, או שמא עשה זאת כאשר הטלפון הנייד נמצא בכיסו וטלפון נייח המיועד לשיחות מותקן ברכבו, כטענתו.

4.         התלבטתי בבואי להחליט בגורל תיק זה. מחד, עומדת מולי גרסה הגיונית וסבירה של המאשימה, ומנגד, עומדת גרסה סבירה של הנאשם. עמדת המאשימה פירטה את נסיבות האירוע בהודעת תשלום הקנס (ת/1) ואף באמצעות מזכר (ת/2) ולא מצאתי בדבריה רבב כלשהו. אולם, גם גרסת הנאשם הגיעה לידי גרסה מגובשת והגיונית הנתמכת בתמונות ממקום האירוע המנסות להמחיש את מיקום השוטרים ביחס למיקום הנאשם בשעת האירוע (נ/1 ו-נ/2) ואף בפירוט שיחות של הנאשם ביום האירוע.

5.         לפיכך, מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ז , 22 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים