1

1.     בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 30.3.14, כדין. התביעה מתנגדת לבקשה.

2.     המדובר בעבירה של אי ציות לרמזור אדום.

3.     המבקש התייצב למועד הדיון אשר היה קבוע בעניינו ליום 14.1.14 ולאחר שכפר בביצוע העבירה התיק נקבע במעמדו לשמיעת ראיות ליום 30.3.14. הנאשם הוזהר מפורשות כי אם לא יתייצב יישפט בהעדר.

4.     אין לנאשם על מי להלין אלא על עצמו. טעות או בלבול, גם אם נעשו בתום לב אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (עיינו: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 8228/11 זוהר בוקריס נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 10.11.11, רע"פ 9183/11 הרש מנדל הסנפרץ נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 7.2.12).

5.     אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר [רע"פ 2584/09 אהרון בהרי נ' מ"י, כב' הש' א. א. לוי, 26.3.09, רע"פ 206/10 ג'אבר אל שייך נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 5.10.10] הלכה זו שרירה וקיימת גם אם המבקש כפר באופן מפורש בביצוע העבירה (עיין: רע"פ 5513/11 ראובן המבורגר נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 2.8.11). שלא התייצב רואים אותו כמי שויתר ומודה.

6.     זכותו של המבקש ליומו בבית המשפט איננה אבסולוטית (עיין: רע"פ 3910/11 סימון ספיאשוילי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 30.5.11) .

2

7.     אין בטענה של אי הבנה כשלעצמה כדי להצדיק היעדרות מן הדיון, קבלת טענה מעין זו יש בה כדי לאיין את תכליתו של סעיף 240(א)(1) (עיין: רע"פ 2673/11 מיטל זימנר נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 12.4.11).

8.     ביה"מ איזן את רכיבי הענישה. העונש שהוטל אינו חורג לחומרא.

9.     אין עיוות דין.

10. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.