1

בתיק זה הורשע הנאשם, בהעדר התייצבות לדיון, בעבירה של נהיגה במהירות של 138 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המותרת היא 70 קמ"ש בלבד. המדובר בעבירה שהונצחה באמצעות מצלמת רמזור בצומת הרחובות בן עמי ובן שושן בעכו.

הנאשם הגיש בקשה לביטול הכרעת הדין וטען כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי. הבקשה נדחתה כמפורט בהחלטתי מיום 21.9.15.

ב"כ הצדדים טענו לעונש בדיון מיום כ הצדדים טענו לעונש בדיון מיום5.5 המאשימה הדגישה את החריגה מהמהירות המותרת, תוך נסיעה במהירות כפולה כמעט ועתרה להטלת פסילה ארוכה, פסילה על תנאי וקנס גבוה.

2

הסנגור ביקש להתחשב במצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם, ציין את העובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות בעבירה דומה וביקש להסתפק בפסילה של חודש ימים.

לא אחת נמתחת ביקורת על אכיפת עבירת המהירות במקומות המועדים לעבירה זו, אשר אינם דווקא המקומות המסוכנים, המועדים לתאונות. עם זאת, דומה שאין מחלוקת כי צומת הינו מקום מסוכן בכביש, בו נדרשת זהירות מוגברת. כניסה במהירות גבוהה לצומת מצמצמת מאוד את אפשרות הנהג לתגובה במקרה של התחלפות האור ברמזור או כניסת רכב אחר לצומת.

מקל וחומר כשהדברים נכונים כאשר המהירות המיוחסת לרכב היא בשיעור של פי שניים למעשה מהמהירות המותרת במקום. נהיגה במהירות כה גבוהה מסוכנת גם בשל הפרש המהירות בין רכב הנאשם לתנועה סביבו.

הנאשם מחזיק ברשיון נהיגה מזה 18 שנים ולחובתו לא מעט הרשעות, 23 במספר, אולם אין לחובתו אף לא הרשעה אחת בעבירת מהירות. בנסיבות אלה, ניתן לקבל את טענתו של הנאשם כי מדובר באירוע חד פעמי, אשר אינו מעיד על דרך נהיגתו בדרך כלל.

מנגד, אין אדם נוהג במהירות כה גבוהה "בהיסח הדעת", והוא מודע היטב לחריגה שהוא חורג ממגבלת המהירות במקום.

בנסיבות אלה, אני מתקשה לתת משקל של ממש לטענות הנאשם בדבר נחיצות הרשיון, והיה עליו להביא את הדברים בחשבון בטרם החליט לנהוג כפי שנהג.

סקירת הפסיקה בעבירות מהירות מגלה קשת נרחבת מאד מענישה מקלה של פסילה לתקופות קצרות יחסית ועד לפסילות ממושכות.

כך בתיק 545-06-15 נהג נאשם במהירות כפולה מהמותר (מחוץ לעיר) וגזרתי עליו פסילה בת 13 חודשים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה (17529-03-16). לעומת זאת בע"פ 2762/07 התערב בית המשפט המחוזי בעונש פסילה בן ארבעה חודשים שגזרתי על מי שנהג במהירות של 123 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המותרת הינה 60 קמ"ש, והפחית את תקופת הפסילה לחודשיים בלבד.

3

עוד ניתן למצוא בפסיקה, שאושרה בבית המשפט העליון, בצד הגבוה פסילה של 6 חודשים בגין נהיגה במהירות של 153 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת היא 90 קמ"ש (רעפ 4658/08 ‏ ‏ לינא סלימאן נ' מדינת ישראל) 7 חודשי פסילה בגין מהירות של 160 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת 90 קמ"ש (רעפ 1348/10 תומר שפירא נ' מדינת ישראל) ומנגד פסילה לתקופה קצרה של 3 חודשים בגין נהיגה במהירות של 159 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת 90 קמ"ש (עפ"ת 8851-06-08 מדינת ישראל נ' אבו קשק) ופסילה לתקופה דומה במקרה של נהיגה במהירות של 173 קמ"ש, בדרך בה המהירות המותרת הינה 100 קמ"ש (עפ"ת 55601-09-11 בן הרוש נ' מדינת ישראל).

דומה כי השוני בין העונשים מדגיש כי החשיבות העיקרית בעבירות מסוג זה, אשר גרמו לסיכון שלא התממש, הוא על מידת המסוכנות שבנהג והסיכון לחזרה על העבירה. במקרה דנן מדובר כאמור בעבירת מהירות ראשונה של הנאשם, ובנסיבות אלה סבורני כי ניתן להסתפק בפסילה לתקופה קצרה יחסית, לצד הטלת עונשים מרתיעים שימנעו ממנו, כך יש לקוות מלחזור על התנהגות זו.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים.

לריצוי הפסילה, יפקיד הנאשם את רשיונו במזכירות בית המשפט בעכו לא יאוחר מיום 7.7 בשעות

הקבלה. הפסילה בפועל מהמועד הנ"ל, אולם תמנה רק מיום הפקדת הרשיון בפועל. אם יופקד

הרישיון לפני התאריך הנ"ל, תיכנס הפסילה לתוקף ותמנה מיום ההפקדה.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של חמישה חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים לבל יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח או 7 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל

עליו. אם קיים פיקדון, יש לקזז ממנו את הקנס ולהחזיר את היתרה לנאשם, בכפוף לכל מניעה חוקית.

אם לא קיים פיקדון, הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתאריך 1.7.

הנאשם יפנה למזכירות בשעות הקבלה, לשם קבלת שוברי תשלום.

4

אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 2,500 ₪ להמנע מלבצע עבירות מהירות שאינן מסוג ברירת משפט, שנתיים מהיום.

הנאשם יחתום על ההתחייבות בתוך עשרה ימים, ואם לא יעשה כן ייאסר למשך שבעה ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, 31 31 מאי 2016, במעמד הנאשם, בא-כוחו עו"ד אלטוואפשה וב"כ המאשימה עו"ד עאמר.