1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 22.10.18 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגת רכב בהיותו נהג צעיר שטרם מלאו לו 21 שנים והסיע ברכב 3 נוסעים כאשר במושב שלצידו לא ישב מלווה כהגדרתו בפקודת התעבורה, בניגוד לסעיף 12א2 לפקודת התעבורה, עבירה המיום 3.2.18. במסגרת גזר הדין נגזרו על המבקש העונשים הבאים: קנס בסך 1,200 ₪, פסילה למשך חודשיים, פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים.

3.         המבקש, חייל בשירות סדיר, טען כי לא התייצב לדיון מכיוון שהיה מרותק לבסיס בו הוא משרת למשך 21 יום וצירף אישור. טען כי מפקדיו לא אישרו לו לצאת לדיון חרף בקשותיו הרבות. טען כי אין באפשרותו לשלם את הקנס בהיותו חייל המשתכר 800 ₪ בחודש וציין כי הוא מממן את עצמו מבחינה כלכלית. טען כי פסילת רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים היא תקופה ממושכת בשים לב לכך שריצה חודש פסילה מנהלית.

4.         המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

2

5.         לאחר ששקלתי טענות המבקש ועיינתי באישור שהגיש, ובהיעדר תגובת המשיבה, החלטתי לקבל הבקשה.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         המבקש אינו חולק על כך כי זומן כדין אלא שלטענתו היה נתון תחת עונש של ריתוק לבסיס בו הוא משרת ולכן נבצר ממנו להתייצב לדיון והאישור אותו צירף אכן מאשר את טענתו זו. בנסיבות אלה הניח המבקש בפניי סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

8.         לאור האמור, ועל מנת למנוע החשש מפני עיוות דין, החלטתי לקבל הבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין, על כל החיובים הנובעים ממנו.

9.         נקבע להקראה ליום 6.5.19 בשעה 09:30.

            התייצבות הנאשם חובה.

10.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים ותזמנם לדיון.

ניתנה היום, ז' אדר א' תשע"ט, 12 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.