1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 13.7.20.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

היה מקום לדחות את הבקשה על הסף מן הטעם שהוגשה באיחור ניכר. המועד להגשת הבקשה הינו בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי 30 ימים מיום קבלת גזר הדין; ובענייננו, בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה על פיו פסק הדין בהיעדר הומצא למבקש ביום 21.7.20; כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה למעלה מ-6 חודשים ממועד הידיעה אודות פסק הדין, - שיהוי שלא הוסבר ושיש בו כדי לבסס דחייתה של הבקשה.

2

מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון - נראה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שעל פי המשיבה המבקש קיבל את ההזמנה לדיון עם ההזמנה לדין במועד ביצוע העבירה, כפי האמור בפרוטוקול הדיון וטופס אישורי המסירה אשר צורף לכתב האישום המצוי בתיק בית המשפט; כך שקיימת אינדיקציה לידיעת המבקש אודות הדיון בו נשפט בהיעדרו; ואין בטענת המבקש בעלמא, כי לא קיבל זימון לדיון, כדי להצדיק היעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהמבקש לא הציג טעמים כלשהם, ולא הצביע על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהי שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

גם העונש שהושת על המבקש (2 חודשי פסילה בפועל וענישה נלווית) הינו סביר, ואין בו כדי להקים חשש לעיוות דין, וזאת בהתחשב בחומרת עבירת האי ציות להוראות שוטר, המצביעה על זלזול מופגן בחוק ובמרות אוכפי החוק; בנסיבות ביצוע העבירה, כמפורט בכתב האישום; במדיניות הענישה, הכוללת פסילה בפועל בצירוף רכיבי ענישה נוספים; ובעברו התעבורתי של הנאשם, אשר לחובתו 63 הרשעות קודמות.

המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והוא לא ניצל אותו מטעמים התלויים בו.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים.

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר תשפ"א, 02 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.