1

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם.

הנאשם טוען כי מעולם לא זומן לדיון, כי בתיק אין אישור מסירה וכי לא עשה שימוש בטלפון במהלך הנסיעה והותרת פסק הדין תוביל לעיוות דין.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומציינת כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש", המהווה הזמנה כדין.

דין הבקשה להידחות.

2

בניגוד לנטען בבקשה, בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה לדבר הדואר שנשלח לנאשם ועליו מתנוססת כתובת חד ערכית ולא כללית. בנוסף, דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש" ועליו חתימת עובד הדואר ותאריך המסירה, די בכך על מנת להקים את חזקת המסירה.

גם אם לא נרשם שמו של עובד הדואר בצורה ברורה אין בכך כדי לסתור את חזקת המסירה, שהרי "... ישנה חשיבות רבה לציון פרטים מלאים באישור המסירה, אך על הטוען כי לא קיבל את ההודעה להסביר כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח זאת, ולא להסתפק בטענה כללית, כנטען במקרה דנן" (רע"פ 5008/21 שמעון ביטון נ' מדינת ישראל (30.8.21) וכן רע"פ 5356/20 טחאן נ' מדינת ישראל (12.8.2020)).

כן ר' דבריו של כב' הש' סלאמה בעפ"ת 10086-11-21 גאווי נ' מדינת ישראל (29.11.21):

"על מנת לסתור את החזקה, אין די לטעון לקיומם של פגמים או חוסרים "באישור המסירה"- הוא המסמך אליו מכוון המערער, אשר בו צוין כי הדואר לא נדרש. על המערער הנטל להראות באמצעות ראיות, מסמכים או בעקבות ברור שעשה, כי אי קבלת הדואר אינה נובעת מכך שהוא נמנע מלקבלו."

באשר לטענתו הכללית של הנאשם כי לא ביצע את העבירה והותרת פסק הדין תהווה עיוות דין, אין לי אלא לשוב ולהפנות לדבריו של כב' הש' סלאמה בעפ"ת גאווי הנ"ל, החוזר על ההלכה הידועה:

"גם באשר לקביעה בדבר היעדר חשש לעיוות דין אין להתערב, שכן המערער אף לא העלה כל טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, וטענתו בדבר סיכויי הגנה גבוהים, הינה טענה בעלמא שאין לה על מה לסמוך.

בעניין זה ראוי לשוב ולהזכיר, כי אין די לעניין קיומו של חשש לעיוות דין, כי מי שעותר להארכת המועד להישפט, יכחיש את העבירה המיוחסת לו. על מי שטוען לקיומו של חשש כאמור להציג טעמים הנתמכים בראיות ממשיות ואשר טומנים בחובם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו והשוו לגבי החשש לעיוות דין לעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר; רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018))" (שם, פסקה 13).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

3

ניתנה היום, ז' אייר תשפ"ב, 08 מאי 2022, בהעדר הצדדים.