1

בפני בקשה לביטול גזר דין שניתן בהעדר המבקש ביום 26.04.15, לפיו הטלתי על המבקש קנס בסך 800 ₪ ופסילה על תנאי למשך חודשיים לתקופה של שנתיים וזאת בגין עבירת מהירות.

במסגרת הבקשה, מבקש ב"כ המבקש להסב את הדו"ח שמספרו 90503798028 על שם מבצע העבירה, מר אלענאמי עיד.

עוד נטען כי ביום 04.02.15 התייצב המבקש לדיון וביקש דחייה לצורך המצאת תצהיר מוסב, אך עקב משבר משפחתי ממנו סבל, לא תפקד ולא התייצב לדיון ומוכן הוא לשלם הוצאות אשר נגרמו בשל אי התייצבותו.

ב"כ המבקש טען כי נגרם למבקש עיוות דין , הן לעצם ההרשעה והן לעצם העונש, שכן לא ביצע את העבירה כלל ולא החזיק /השתמש ברכב נשוא העבירה.

2

המשיבה מנגד הביעה התנגדותה לבקשה מהטעם שהמבקש חתם על בקשת הדחייה והיה מודע למועד החדש, אך בחר שלא להגיע. כמו כן, חלפה יותר משנה מיום מתן גזר הדין, מה שמעיד על חוסר תום לב בהגשת הבקשה.

בנוסף, טענה המשיבה כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין ולכן אין לפתוח מחדש את ההליכים המשפטיים.

בתיק זה מדובר בדו"ח מהירות מצלמה, המהירות המיוחסת היא 132 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.

ביום 04.02.15 התייצב המבקש לדיון וביקש דחייה לצורך המצאת תצהיר המוסב.

הדיון נקבע ליום 26.04.15, אך המבקש לא התייצב ונאלצתי לשפוטו בהעדרו.

כיום כעבור שנה ושלושה חודשים החליט המבקש להגיש בקשה זו תוך שהוא מצרף תצהיר מטעם המוסב ומתנצל בפני בית המשפט על אי התייצבותו בדיון הקודם.

המבקש נתן הסבר לאי התייצבותו לדיון בכך שהיה מוטרד במשבר משפחתי ואף ציין כי מוכן הוא לשלם הוצאות עבור אי התייצבותו.

לאחר שבחנתי את הבקשה ונימוקיה, מצאתי לנכון שלא להיעתר לבקשה.

למבקש ניתנה הזדמנות אחת כאשר קיבל דחייה והלה בחר שלא להגיע לדיון ואף לא הגיש בקשת דחייה. מה עוד, שהטעם אותו העלה המבקש לאי התייצבותו אינו מוצדק ואינו ראוי לצורך היעתרות לבקשה במיוחד כאשר חלפה למעלה משנה בה לא עשה דבר. למבקש ניתן קנס ופסילה על תנאי כך שאיני סבור כי ייגרם לו עיוות דין לאור דחיית הבקשה.

עוד, יש להוסיף כי על ביהמ"ש לשקול העומס המוטל עליו בטיפול בתיקים השוטפים, ולא להוסיף תיקים ישנים, שכבר הסתיימו.

במצב דברים זה , הבקשה נדחית.

ההחלטה תשלח לצדדים.

3

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ו, 05 יולי 2016, בהעדר הצדדים.