1

בפני בקשה לביטול פסק הדין, שניתן בהעדר ביום 12.9.12, כדין.

הדוח מהוה כתב אשום והזמנה לדין.

הנהג חתום על קבלת הדוח.

היום, בחלוף למעלה משלוש שנים טוען המבקש כי אף שחתם לא קיבל הדוח לידיו.

עוד טוען המבקש כי ניסה לברר מועד הדיון אך לא עלה בידו.

תמוה אם כן מדוע המתין המבקש כשלוש שנים להגשת הבקשה.

עסקינן בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת 139 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.

על פניו אין סיבה מניחה את הדעת לאי ההתייצבות ( עיין ת/1 ).

גם לגופו של ענין אין הגנה.

2

בבקשה צוינו טענות כלליות, שאינן עונות לפירוט הנדרש ע"י הפסיקה ואין בהן כדי להניע את ההליך מחדש (עיין: רע"א 418/85רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 279, רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 5076/12 כמאל מסראתי נ' מ"י, הש' א. שהם, 1.7.12).

העונש שהושת הולם את ההפרזה ועברו התעבורתי של המבקש אשר כלל הפעלת עונש פסילה מותנה ועבר מכביד בן למעלה מ 90 הרשעות.

למען הסר ספק , בית המשפט בדק את עונש הפסילה המותנה שהופעל ולא נפלה טעות

עיין תיק 7899-02-16 ( ב"ש ).

העונש אינו חורג לחומרה.

אין עיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ו, 03 מאי 2016, בהעדר הצדדים.