1

1.         הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

2.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 21/07/14 בשעה 19:12, נהג ברכבו ולא ציית לתמרור 815, וזאת בניגוד לתקנה 36(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות"). 

2

3.         אין מחלוקת כי הנאשם הגיע לצומת, פנה ימינה ועבר לנתיב השמאלי מיד לאחר פנייתו. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הנאשם עשה זאת שעה שהוא עובר על אי תנועה המסומן על הכביש כטענת המאשימה.

4.         התלבטתי בבואי להחליט בגורל תיק זה. מחד, עומדת מולי גרסה הגיונית וסבירה של המאשימה, ומנגד, עומדת גרסה סבירה של הנאשם. עמדת המאשימה פירטה את נסיבות האירוע ואף המחישה את הדברים באמצעות תרשים (ת/2) ולא מצאתי בדבריה רבב כלשהו. אולם, גם גרסת הנאשם הגיעה לידי גרסה מגובשת, הגיונית והנתמכת בגרסת עד מטעמו, כאשר עדויותיהם קוהרנטיות ואמינות ומשאירות רושם מהימן ביותר.

5.         לפיכך, מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה ועליי להזהיר את עצמי כאשר מדובר בעדות יחידה להרשעה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להעדיף גרסה על פני רעותה ויש מקום במקרה דנן לזכות את הנאשם מחמת הספק.

המזכירות תמציא לצדדים

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ו , 14 יולי 2016, בהיעדר הצדדים