1

1.         ראשית דבר:

הנני מזכה את הנאשמת מחמת הספק.

2.         נסיבות המקרה:

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 06/12/16 בשעה 08:30, נהגה ברכבה ופנתה ימינה כאשר היא לא בסמוך לשפה הימנית של הכביש, וזאת בניגוד לתקנה 42 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. (להלן: "התקנות").

3.         דיון והכרעה:

2

במקרה דנן, אין מחלוקת כי הנאשמת ביצעה את הפנייה מהנתיב הימני, זאת לאחר שפנתה ימינה בצומת אחיהוד. לדידי, וכבר קבעתי לעניין זה מסמרות (תת"ע (תעבורה עכו) 8367-06 מ.י. לשכת התביעות - תחנת משטרת עכו נ' סאדר מזעל (פורסם בנבו, 18.02.2009), תת"ע 9924-12-15 מדינת ישראל נ' עידן לוי)) שמתאימות אף בענייננו, הרי שככלל, לא חלה חובה על נהג לנסוע ישר לאורך כל נתיב ההשתלבות בנתיב הימני ויכול הוא לסטות שמאלה כאשר הדבר מתאפשר.

בנוסף, חלקה הנאשמת במקרה דנן על עמדת השוטר כי פנתה לנתיב האמצעי, ומדו"ח השוטר (ת/1), אף לא עולה כי הנאשמת עלתה על אי התנועה המצוי בכביש. כמו כן, טענה הנאשמת כי לא היתה תנועה בנתיב האמצעי, עובדה המחזקת את עמדתי האמורה לעיל.

4.         לפיכך, אני קובע כי לאור לשון התקנה הנ"ל ולאור נסיבות המקרה הספציפיות, אשר איפשרו את פנייתה של הנאשמת שמאלה בבטחה, הריני לקבוע כי הנאשמת לא ביצעה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום, ולכן אני מחליט לזכותה.

ניתנה היום, ה' אדר ב' תשע"ט , 12 מרץ 2019, בהעדר הצדדים