1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר כדין ביום 21.3.16 בגין עבירה המוה ברירת משפט.

למבקש יוחסה עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

התביעה מתנגדת לבקשה.

המבקש ביטולו של פסק דין צריך להוכיח אחת משתי עילות: סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או חשש ממשי לעיוות דין [עיין: רע"א 418/85 רוקינשטיין נ' מ"י, פ"ד לט(3) 279, רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ' מ"י, הרכב הש': א. ברק, ת. אור, א. מצא, 2.10.03].

המבקש הוזמן לדיון ( ת/1), מהבקשה גם אין מחלוקת כי המבקש ידע על מועד הדיון.

נטען כי נשלחה בקשת דחייה אולם בתיק אין כל בקשה וגם אין זה מובן מאליו שבית משפט נענה לבקשות דחייה אוטומטית.

אם אכן נשלחה בקשה היה על המבקש או מי מטעמו להתחקות אחר גורלה ולא לפטור עצמו מאי התייצבות [ עיין: רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מ"י, הש' א. לוי, 25.10.09].

2

גם לגופו של עניין אין הגנה.

המפורט בבקשה אינו עונה לפירוט הנדרש ע"י הפסיקה ואין בו כדי להניע את ההליך מחדש. (עיין: רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 5076/12 כמאל מסראתי נ' מ"י, הש' א. שהם, 1.7.12).

העונש שהושת הולם את העבירה ואף נוטה לקולא בהתחשב בעברו המכביד של המבקש וגלגולו של ההליך לפתחו של בית המשפט כאשר ברירת המחדל היתה תשלום קנס ( עיין: רע"פ 7223/06 ).

אין עיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ו, 04 מאי 2016, בהעדר הצדדים.