1

1.     בפני בקשה להורות על ביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש וזאת בהתאם לסמכותי לפי סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982.

2.     על פי האמור בדוח שמספרו 30251622145 לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, עבירה בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 28.03.2021.

3.     בגוף הדוח צוין כי על המבקש להתייצב לדיון ביום 21.04.2021 המבקש קיבל את הדוח לידו מהשוטר.

התיק נפתח במועד זה בבית המשפט.

4.     לטענת ב"כ המבקש, המבקש היה מיוצג על ידיו, כי במועד הדיון יתייצב ב"כ המבקש בבית המשפט, הוא נפגש עם התובעת וביקש דחיה וביומנו של ב"כ המבקש נרשם כי הדיון נקבע ליום 15.07.21 ולפיכך, הופתע המבקש שעה שקיבל גזר דין בהעדרו.

5.     המאשימה התנגדה לבקשה, לדבריה הנאשם זומן כדין למועד הדיון, לא ברורה טענת המבקש כי הדיון בעניינו של המבקש נדחה ליום 15.7.21 .

2

דיון

6.     בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:

האחד - סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

השני - אם יגרם לנאשם עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

7.     אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:

"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

3

8.     בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).

9.     בחנתי את טענותיה של ב"כ המבקש ולא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

אכן טעות משרדית אינה עילה לביטול פסק דין , ראה בעניין זה ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03).

עיון בתיק בית המשפט מעלה כי כלל לא נסרק ייפוי כוח בתיק בית המשפט במועד הדיון, כפי שנכון וראוי לעשות כן במידה וב"כ המבקש אכן מייצג את המבקש בתיק זה.

זאת ועוד, עיון בייפוי הכוח של המבקש שנסרק בבקשה זו מעיד כי ייפוי הכוח נחתם אך ביום 25.4.21, קרי לאחר מועד הדיון ולא לפניו.

לבקשה גם לא צורף כל תצהיר התומך בטיעונים הרשומים בבקשה.

10.                        בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

11.                        לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש, משלא לא שוכנעתי כי יגרם לנאשם עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון.

12.                        הבקשה נדחית.

4

המבקש יפעל על פי האמור בגזר הדין.

13.                        המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א סיוון תשפ"א, 01 יוני 2021, בהעדר הצדדים.