1

לאחר עיון בתיק בית המשפט, בבקשה ובתגובת המשיבה, חוששני שהצדק עם האחרונה.

הנאשמת זומנה כדין למשפטה, כפי שמעיד אישור המסירה. הנאשמת לא דרשה את ההזמנה מבית הדואר, ועל כן, אין לה להלין אלא על עצמה. ככל ששינתה הנאשמת את כתובתה, חובתה על פי החוק, להודיע למשרד הפנים ולעדכנו בכך. בית המשפט העליון נדרש לסוגייה וקבע כך:

"אפילו הנחתי כי הצדק עם המבקשת וההודעות נשלחו לכתובת שאינה כתובת מגוריה, השקפתי היא כי אין לה להלין בענין זה אלא על עצמה. מבעליו של כלי-רכב אתה מצפה - וזוהי גם חובתו על-פי חוק (ראו סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965; סעיף 2 לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005) - כי ידאג לכך שהכתובת המצויה בידיהם של גורמי התעבורה היא כתובתו האמיתית. מקום בו לא עשה כן, לא יוכל הוא להישמע בטענה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו" (רע"פ 2096/07 - ד"ר צפורה רייני כוכבי נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(2), 1940).

באותו ענין נדחתה בקשתה של הנאשמת לבטל חיוב פסוק בטענה כי לא קיבלה את הזמונים לידיה ואף ביקשה לתמוך זאת בראיות שהציגה בבית המשפט. כאמור, בית המשפט העליון דחה את הבקשה והדברים מדברים בעד עצמם.

2

אין בבקשה טענות נוספות המצדיקות ביטול פסק הדין. לא הוכח חשש לעיוות דין, לבד מהצהרה מילולית לאקונית, שלא די בה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ו, 08 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.