1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש ביום 05.11.13.

במסגרת פסק הדין, הטלתי על המבקש את העונשים הבאים: קנס בסך 1,800 ₪, פסילה בפועל של 14 חודשים ופסילה על תנאי ל-4 חודשים לתקופה של 3 שנים. וזאת בגין עבירת נהיגה בניגוד לסעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה.

במסגרת הבקשה טען ב"כ המבקש, כי המבקש לא קיבל זימון לדיון שכן השוטר רשם את פרטיו על גבי פתק ואמר לו כי יישלח לביתו זימון לדיון בבית המשפט.

עוד לעניין זה, טען ב"כ המבקש כי לא קיים אישור מסירה בתיק בית המשפט המאשש קבלת הזימון כדין.

כמו כן, ציין ב"כ המבקש כי נודע למבקש על פסה"ד ביום 20.10.16 כאשר פנה למשרד הרישוי לצורך חידוש רשיון הנהיגה.

2

לטענת המבקש, לא ביצע כל עבירה והנהג אשר נהג ברכב, החזיק ברשיון נהיגה. לפיכך, מבקש מבית המשפט ליתן לו יומו בבית המשפט לצורך הצגת טיעוניו.

המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה מהטעמים הבאים:

1. הדו"ח נמסר למבקש ביד והוא אף חתם עליו.

2. המבקש במשך 3 שנים לא טרח להתחקות אחר ההליך המשפטי.

3. המבקש לא הרים את נטל השכנוע לפיו יש לפתוח את ההליך מחדש.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המאשימה, מצאתי לנכון שלא להיעתר לבקשה.

המבקש קיבל לידיו את הדו"ח ואף הגיב לו וחתם עליו, כך שכל טענתו לפיה, לא זומן כדין - דינה להידחות.

ביחס לעבירה - המבקש ציין בדו"ח כי אפשר לנהג לנהוג מאחר שחשב שאם הרכב לא עמוס בציוד, אז ניתן לתת לו לנהוג בו. אזי ידע המבקש כי הנהג אינו אוחז ברשיון נהיגה מתאים.

בהתייחס לענישה, מדובר בענישה שהיא סבירה ביחס למתחם הענישה ולא יגרם כל עיוות דין באי העתרות לבקשה.

ואם לא די בכך, העבירה בוצעה ב-2013 וחלפו כ-3 שבהם לא עשה המבקש דבר כדי להתחקות אחרי ההליך המשפטי, חרף קבלת הדו"ח לידיו.

מעבר לכל האמור לעיל, פסה"ד הומצא לנאשם כבר ב- 06.11.13 והוא היה צריך להגיש את בקשתו תוך 30 יום ולא אחרי 3 שנים.

במצב דברים זה, בהעדר נימוק ראוי והגון לאי התייצבותו לדיון והיות שלא יגרם כל עיוות דין,

הבקשה נדחית.

הודעה תשלח לצדדים.

3

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשע"ז, 23 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.